|
|
Page:11
רבה' את מסתו הפילוסופית המקורית הראשונה : 'ההיסטוריה בבחינה במושג הכללי של האמנות . ' הנחתו משנתו בימים ההם נראתה על רבים חדשה ונועזת ואף עוררה רעש וויכוחים מרובים . אולם עיקר חשיבותה של המסה היתה בהשפעתה על קרוצ'ה עצמו , לא זה בלבד שהבהירה לו כמה מושגים וחשפה מקורן של כמה טעויות : היא פתחה לו להרגיש בטעמה של פילוסופיה בפועל . ואף על פי כן לא ראה בה עדיין אלא פורקן רגשות ומחשבות אישיות ולא התחלה של דרך מרעית חדשה . עשיר חוויות ומושגים חדשים , שב אל חקירותיו הביקורתיות . אולם לא לאורך ימים . בשנת ' 1895 בהשפעת המארכםיםט האיטלקי המפורסם לאבריולה , חלה פגישה ראשונה שלו עם תורת מארבס ; והיא שהטילה ברוחו תסיסה כה עזה שעמד ודחה את כל עבודותיו הרגילות עד כאן ונדרש אליה . הת חיל שוקד שקידה מרובה על תלמודה של תורת הכלכלה הקלאסית , ותורת מארכס עוררה אותו שיהא נותן דעתו על הפילוסופיה ההיגליאנית . היא גם שהטילה בו , במי שעסקי המדיניות היו רחוקים מלבו , תאזזה פוליטית עזה , וסופה ששידרה את כל מערכות המוסר שלו . אבל היא גם נתגלתה לו בצמצומה ובצדדיה השליליים , והמסות שנתחברו בין 1895 ל 1900 ( והמכונסות עתה בכרך 'המאטריאליזם ההיס טורי ותורת הכלכלה המארכסיסטית ( ' הן בעיקרן ביקורת על הפילוסופיה של מארכס' ברוחה של אותה מחשבה שלימים כיוונה את דרכו של ס 1 רל . אותם v T ימים חל ; : תחילת ידידותו עם הפילוסוף הצעיר ממנו ג'וואני ג'נטילה , מי שעתיד היה להתפרסם במשנתו על 'הרוח כפועל טהור' ' שקירבו למשנת העל . הת עוררות זו , שנגרמה על ידי החווייה המארכסיסטית' שוב לא פסקה למשוך את התעניינותו הפילוסופית של קרוצ'ה % הוא הרגיש שהגיעה שעתו למצוא דרכו שלו בסבך בעיות התרבות והחיים , והחליט ב 1898 לשוות צורה מדעית להגיונותיו על האמנות ולהסמיך אותם לשאר בעיות הרוח . העבודה ארכה כשנתיים' ופריה : ' תיזות יסודיות של אסתיטיקה , כמדע ההבעה וכתורת לשון כללית / ואחריהן , בתחילת , 1902 'האסתיטיקה , ' בצורתה השלמה על הלקה ההיסטורי . הפעם נתברר לו לקרוצ'ה שעשה צעד מכריע בחייו : כי עלה על דרך הפילוסופיה והכריע הכרעה שבלב בבעיותיה העיקריות . עמד וטען בעוז ובמרץ שכלי עצום נגד הללו , שראו באמנות עובדה 'טבעית , ' אבטומאטית , אםוציאציונית , פיסיולוגית כמעט , או סכםואליסטית , והעמיד אותה על טבעה הרוחני , טבעה הפעיל , המודע . שלא כהשקפה המייחסת לה לאמנות תעודה או כוונה מעשית או מוסרית מיוחדת' הוא ראה בה פעילות עיונית או הכרתית . אף נתכוון נגד האינטלקטואליסטים וה היגליאנים הטהורים למיניהם' שראו בה באמנות מיתוס או אליגוריה' לומר : אי דיאה בלבוש מוחשי . הוא ראה בה הכרה מסוג מיוחד' הכרה בלתי מושגית , הס תכלות והבעה בדיבור אוזד , ללא כל זיקה לאידיאה . קרוצ'ה לא היה סבור שהפילוסופיה דין שתהיה תלמודם של מושגים לשמם : על
|
|