|
|
Page:י
לחרוזים הללו של בחונה השיב עמנואל בסוניטה משלו , " שמבעד ללבושה האיטלקי , נשקפים הרגלי שימוש בדימויים ובסגנון של השירה העברית בימי הביניים , המחקה את הערבית . 10 che trassi le lacrime dal fondo Dell'abisso del cor , che in su le invea , Piango che il fuoco del dolor m ' ardea , Se non fosser le lacrime in che abbondo ; Che la lor piova ammorta 10 profondo Ardor che del mio mal fuor mi traea ; Per non morir , per tener altra vea , Al percoter sto forte e non affondo . E ben pud pianger cristiano e giudeo , E ciaschedun sedere in tristo scanno ; Pianto perpetual m ' e fatto reo , Perch'io m ' accorgo che quel fu il mal ' anno ; Sconfortomi ben ch'io veggio che Deo Per invidia del ben fece quel danno . * כדי להבין יפה את שתי הסוניטות האלה יש לברר קודם לכול מי היא אותה הנפש , שהיה עמנואל שר לה שירי הלל בעודה בחיים , ועתה , בשנת מותו של דאנטה , הוא מבכה את מותה . ברגיל חושבים , שזוהי אשת המשורר היהודי שב 'מחברותיו' הוא מאריך שבחה לעתים קרובות ? אלא שהשערה זו פירכה כרונולוגית בצדה : אשת המשורר נפטרה , כפי הנראה , שנים לא מעטות אחר שנת . 1321 בקביעה זו אין היללתה . על כן יבכה עמנואל היהודי 1 יבכה תחילה על אבידתו שלו , ואחר יבכה על אבידתה של תבל אומללה זו , כי טרם היתה תחת השמש שנה רעה כשנה זו ; אך זו נחמתי , שמאמין אנוכי כי אלוהים הושיב את דאנטה במקום מפואר [ . * [ התוכן : אני , שדליתי את הדמעות ממעמקי תהום לבי , אני בוכה , ואש הימורים היתה שורפת
|
|