|
|
Page:יא
רונות . בין שתי הגדות מוסיף הנהר לזרום , אך זרימתו אינה כאוטית ! היא מודרכת , היא ערוכה באפיקים קבועים . לפיכך לא היתה המסקנה הספקנית מסקנה מוכרחת על פי קאנט . רק מש הורכבה על הניתוח של קאנט התפיסה האחרותית , כלומר רק משעה שהניתוח , שעניינו לבסס אפשרות של הרכבה , נדרש ממנו לבסס אפשרות של אחדות , והראציונאליות נתפסה כאחדות ולא כזיקה—וזה היה בעיצומו של דבר שיקול דעתו של שלמה מימון ( המושפע משפינוזה ומלייבניץ —(אז עלתה המסקנה הספקנית . קאנט , שנשאר בגבולות הניתוח ובקשת הםינתיזה , הוסיף לתור אחרי גורמים המקיימים את הםינתיזה י . בכיוון זה נעזר קאנט ברעיון התיווך , המצוי כבר ב'ביקורת התבונה הטהורה' ומונח ביסוד תורתו על הסכימאטיזם . הגורם המתווך הוא לעולם גורם , אם כוח של הרוח ואם יכולת של הנפש , המפגיש את הנפרדים והרחוקים . גורם מתווך זה היה כוח השיפוט גם על פי 'ביקורת התבונה הטהורה ... ' , ' כוח השיפוט הוא כשרון מיוחד , שאינו מורה ולא כלום , אלא רוצה שישתמשו בו בלבד . ' עניינו של כוח השיפוט להראות 'את התנאים , שעל פיהם עשויים המושאים להיות נתונים בהתאמה לאותם המושגים' . שאלת הזיקה בין היסודות עולה בקנה אחד עם שאלת ההתאמה שביניהם , ועניינו של התיווך הוא להראות כי ההתאמה היא באפשר , או להסביר כיצד היא עשויה להיות קיימת . קאנט מבקש לקרב את אפשרות ההתאמה בלא להראות את הכרחיותה . בין התוהו ובוהו מכאן לבין ההכרה מכאן קיים הקירוב . ( Annaherung ) והקירוב הוא לפי זה תהליך נמשך והולך , או בניין שמצטרפים אליו יסודות המחזקים אותו , בלא שיבטיחו לעולם שלא יחול בו ערעור . והנה ככל שבעניין זה של כוח השיפוט הלך קאנט בעקבות הפסיכולוגיה המ סורתית של הכשרים , זו אשר בנוסף לתבונה ולשכל העלתה גם את הכושר של כוח השיפוט , הרי התפתחותה של שיטת קאנט עד סיומה זה ב'ביקורת כוח השיפוט' תלוי בהפעלה נוספת של גורם זה של התיווך , היינו של כוח השיפוט . נוכל לנסח את העניין כך : ב'ביקורת התבונה הטהורה' הודגש מקומו של כוח * עיין : נתן רוטנשטרייך , בעיית 'ביקורת כוח השיפוט' וספקנותו של שלמד , מימון , תרביץ , שנה , 'ו ספר . 'ב 5 עמנואל קאנט , 'ביקורת התבונה הטהורה , ' תרגמו והוסיפו מבוא ונספחים שמואל הוגו ברגמן ונתן רוטנשטרייך , ירושלים תשי"ד , עמ' . ( B 172—175 ) 107—106 לשאלת הסכי מאטיזם הקשורה בכך עיין Nathan Rotenstreich , Kant's Schematism in its Con- text , Dialectica , Zurich 1956
|
|