|
|
Page:יג
מידי טבע חורג , חסר הרצון הזה כל היכולת להגשים את כוונתו ; ואף אם כל מא מציו הגדולים ביותר ישובו ריקם ולא יהא כאן אלא הרצון הטוב ( ודאי לא כחשק גרידא כי אם כשימוש בכל האמצעים שברשותו , ( בכל זאת יהא הרצון עומד ומבהיק כאבן חן , כדבר שערכו המלא בו בעצמו . התועלת שבו , או אי פוריותו , אינה יכולה להוסיף על ערכו זה אף לא לגרוע ממנו מאומה . משולה היא כמשבצת זו העשויה לסגלו יותר לשימוש במשא ומתן הרגיל , או למשוך אליו את תשומת לבם של אלה שאינם עוד בקיאים למדי' . גם מזה אנו יכולים ללמוד , כי תולדות פעויי ת הרצון איננה יכולה להשפיע על ערכו , שכן תולדה זו היא אפ 1 סטרי 1 רי ותלויה בגורמים ניסיוניים אפוסטריו ריים , ואין להביאה בחשבון לגבי הערכה אפריורית של הרצון . התוצאות השונות הנובעות מתוך מעשינו ומתוך עיקרי מעשינו עשויות היו להיווצר גם על ידי סיבות אחרות . הערך המוסרי אינו יכול להיקבע על ידיהן כי אם רק על-ידי הרצון כשהוא לעצמו . הרצון הוא מוסרי רק כשהוא עושה את מעשהו מתוך דרישת החוק המוסרי , וכשהדרישה הזאת , ואך היא , קובעת אותו . על כן מגדיר קאנט ? 'חובה היא הכרחיותה של פעולה מתוך הכרת כבוד לחוק' 1 r רחישת הכבוד ( Achtung ) היא תודעה של הכנעת רצוני לחוק , ורק לו . מכאן שערכה המוסרי של פעולה הוא בזה ש ה כ ר ת ה ח ו ב ה , כלומר הידיעה שהמפעל הזה חובה הוא , היא הגורמת לעשייתה . הנטייה הפועלת בהתאם לחובה יכולה אמנם להשתתף במפעלנו , אבל עליה לשמש גורם מכריע לפעולה המוסרית באשר היא כך . מושג החובה איננו שאוב מן הניסיון , והחוק המוסרי הוא , כאמור יעיל , חוק אפריורי . בקשר להגדרת החובה מביא קאנט שלושה טעמים , המוכיחים שהמושג הזה אפריורי הוא , ואלה הם : ( א ) אין בידינו להביא דוגמאות מפעולות מתאימות לחובה , שעליהן יכולים היינו להגיד בבטחה שנעשו מתוך רגש החובה בלבד . ? שם , עמ' . 20 בהערכת הרצון הטוב על די קאנט ובאי הערכתו את המעשה יש להבחין בהשפעת ה 9 ר 1 טסטאנטיזם בניגוד לקאתוליות , התולה את זכויותיו של האדמ ב מ ע ש י ו ולא בהלך הרוח אשר ממנו נובעים המעשים . ראה Bruno Bauch : immanucl ; Kant , Berlin und Leipzig 1917 , p . 310 וראה קונו פישר , מבוא לתולדות הפילו סופיה החדשה , תרגום גליקסון , תל אביב ע' 1128 ימה שהפרוטסטנטיסמוס שולל לפי זה , זהו צידוק האדם על ידי ה מ ע ש י ם : אין אף מעשה אחר שיש לו הכוח למחות חטאים , כל מעשה ומעשה , ואף אם הוא נראה הקדוש ביותר , אפשר לו שייעשה בתור פעולה חיצונית , שאין עמה דעה וכוונה , רק בתור מעשה שיש לעשותו , ואין בו בעצמו תועלת להשגת האושר הנצחי , ולא עוד אלא שעל ידי הדמיון הכוזב , שיש בו מן הישועה , הוא מביא נזק ... המפעל הדתי מונח בתחייה המוסרית , בחידוש הלך הדעה והלב 5 . " ... שם , עמ' 33
|
|