|
|
Page:9
לעולם לא תהיינה נחוצות לאיש . אך על כך אדבר מאוחר יותר ... צופה מגורקי כתבה לי : "תודה לך על מ ר א ה . היתה לי ילדות כזאת בדיוק ... אך כיצד נודע לך הדבר ? היתה רוח כזאת בדיוק , וסערה ... 'גלקה , תעיפי את החתולה ' ! צועקת סבתי ... החדר חשוך ... וגם אז כבתה מנורת הנפט והנפש כולה התמלאה בהמתנה לאמא . ... וכמה יפה בםרטך התעוררות התודעה , המחשבה אצל ילד ... ! וכמה זה נכון , אלוהים ... הרי באמת איננו מכירים את פניהן של אמותינו . וכמה פשוט . אתה יודע , שם באולם החשוך , בצופי בפיסת בד המוארת באור כישרונך , הרגשתי בפעם הראשונה בחיי שאני לא לבד " ... אני עצמי שוכנעתי לאורך זמן רב כל כך שסרטיי אינם נחוצים ואינם מובנים לאיש , שהוראות כאלה חיממו את נפשי , ובכך שיוו משמעות לפעילותי , חיזקו את מודעותי לצדקתי ולחוסר המקריות שבבחירת דרכי . פועל באחד המפעלים שבלנינגרד , הלומד בלימודי ערב לתואר אקדמי , כתב לי : "העילה למכתבי היא מראה , סרט שעליו אף איני יכול לדבר , אני חי אותו . מעלה אדירה היא היכולת להקשיב ולהבין ... הרי בכך חקוק בסיסם של יחסי האנוש : היכולת להבין את האנשים ולסלוח להם על חטאיהם שלא מתוך ידיעה , על כישלונותיהם הטבעיים . אם שני אנשים הצליחו להרגיש את אותו הדבר , ולו פעם אחת , הם תמיד יוכלו להבין זה את זה . אפילו אם אחד מהם חי בעידן הממותות , ואילו השני - בעידן החשמל . והלוואי שהאנשים יבינו וירגישו רק את המניעים ההומאניסטיים המשותפים - של עצמם ושל אחרים " . הצופים הגנו עלי ועודדו אותי . "אני כותב לך מטעמה ומתוך עידודה של קבוצת צופים בעלי מקצועות שונים , שקשורים בקשרי היכרות או ידידות לכותב המכתב .
|
|
|