|
|
Page:342
" התפוצצות" אלה הקוראים להגדלתם ולהרחבתם של שירותי הרווחה עושים זאת , לעתים , תוך אזהרה שאם לא תעשה כך , תעמוד החברה הישראלית בעתיד בפני התפרצות אלימה בקנה מידה גדול מצד מזרחים המצויים במצוקה . האיזכור של אפשרות של "התפוצצות" חוזר לעתים קרובות כל כך , עד כי אירוע מעין זה לובש מימדים של דרך בפני עצמה בכיוון לפתרון . הדרך עצמה איננה חדשה - במישור האישי , זו הדרך שבה נקטו ונוקטים מזרחים רבים על מנת לפרוץ את אטימותם של המוסדות שקמו על מנת לטפל בבעיר תיהם . "מי שלא שובר שולחן , לא מקבל . " במישור הקבוצתי , ניתן לשייך לדרך הזאת פעולות מתאה שונות - מאורעות ואדי סאליב , הפגנות "הפנתרים השחר רים / ' פלישות זוגות צעירים לדירות המיועדות לעולים , פלישת בני מושבים של מזרחים בגליל למיצפים שיועדו לעירונים ולבני ההתיישבות הותיקה , הפגנות אנשי ה " אהלים" בירושלים , וההתנחלות שלהם ב"אוהל מורה" ב . 1980 לדרך זאת יש לשייך פעולות מחאה של יישובים שלמים , כגון השבתות של שלומי ונתיבות , וכן את האיומים ב"סגירה" של עיירת פיתוח זו או אחרת . ניתן לשייך לה גם חלק מפעולות הפשיעה המתרחשות בארץ , ודוגמה בולטת לכך הם מעשיה של חבורת "מע '' . "ץ הפעולות הללו אינן קשורות זו בזו . בחלקן , לפחות , אין המשתתפים פועלים מתוך מניעים עדתיים מודעים . פרשנים אינם רואים את הקשר בין הפעולות השונות , ונוטים לסווג אותן בקאטיגוריות הביורוקראטיות המקובלות : בעיות שיכון , בעיות פשיעה , בעיות תקציב של השילטון המקומי , בעיות נוער-שר ליים , וכיו"ב . אולם כל הפעולות הללו עלולות להיהפך , עם הופעתו של גורם מעודד ומלכד , לקואליציה רחבה של מחאה אלימה . כיוון שמוטיב ה '' התפוצצות" חוזר לעתים כה קרובות , כפי שנוכחנו לדעת בראיונות , מן הראוי לעמוד בקצרה על המשמעויות האפשריות של פעולה כזאת , כשתתרחש . השינוי העיקרי שיכולה פעולה מעין זו להביא הוא במישור התודעתי : הפגנות '' הפנתרים השחורים , " לדוגמה , העלו את הבעייה העדתית למרכז הדיון הציבורי לתקופת מה . חשובה במיוחד יכולה להיות השפעת מחאה אלימה בקנה מידה רחב על תודעתם של אינטלקטואלים ואקדמאים מזרחים , אם תגרום לחלק ניכר מהם להירתם לפעולה לטווח ארוך לשינוי המצב . מעבר לכך אין ה '' התפוצצות" יכולה להביא לשינוי ממשי כלשהו - תוצאתה העיקרית תהיה הגדלה והרחבה של שירותי הרווחה , על כל ההשלכות שתהיינה לכך , כפי שראינו לעיל . זו היתה התגובה לפעולות דומות בעבר , ואין כל יסוד להניח כי התגובה תשתנה בעתיד . זוהי , בסופו של דבר , אפשרות הפעולה המרכזית המובאת בחשבון על ידי המדינה שכלפיה תופנה המחאה - תושמענה הבטחות , תוקמנה ועדות , יוגדלו תקציבים , יקלטו מנהיגים , אך חלוקת העבודה העדתית לא תשתנה . השינוי החיובי היחיד שיכולה "התפוצצות" לגרום , אם כן , הוא מתן דחיפה לכיווני מחשבה חדשים . השאלה היא אם יש אמנם צורך באלימות כואבת ומכאיבה על מנת להביא לכך .
|
|