|
|
Page:337
התארגנות פוליטית מזרחית היום , כאשר מצויות העמדות הבכירות במימשל הישראלי ברובן בידי אשכ מים , מהווה דרישה להגדלה להרחבה של שירותי הרווחה פנייה של מזרחים אל אשכנזים , במסווה של פנייה אל "החברה" או אל "המדינה . " פנייה בזאת מתבססת על ההנחה שלו רק ניתן היה להגביר את מודעותן של "החברה " או " המדינה" - קרי האשכנזים - למצוקתם של המזרחים , ניתן היה לגרום לשינוי משמעותי במדיניות . מזרחים רבים אינם מטפחים תקוות כאלה . הם מציבים לעומתן עמדה ראדי קאלית יותר , הקוראת להתארגנות פוליטית של המזרחים , אשר תביא לכך שהמזר חים עצמן יבצעו את השינוי במדיניות , אם על-ידי כך שיהוו קבוצת לחץ חזקה , ואם על-ידי כך שיהוו גוף פוליטי חזק דיו כדי להרכיב ממשלה . תרגום הכוח המספרי של המזרחים בארץ לכוח פוליטי הינו החלום הכמוס , או ההצהרה הראדי קאלית של פעילים מזרחים רבים . אין אלה חלומות בלבד - מאז החלו יהודים בארץ ישראל לבחור גופי שלטון עצמיים בתקופת המנדט , ועד היום , חוזרים ונישנים נסיונות של מזרחים להציב רשימות עצמאיות . הנסיונות נשנים למרות הכישלונות . כפי שראינו בראיונות , מיוחסים הכישלונות ל"אי יכולתם של מזרחים לפעול במלוכד . " פעילים רבים מקווים שניתן יהיה להעלות את תודעת המזרחים , ואז יבינו כי רק תמיכה בהתארגנות פוליטית עצמאית תביא לשינוי מצבם . האם טמון הפיתרון לבעיה המזרחית בהתארגנות פוליטית עצמאית ? האם תוכל מיפלגה מזרחית - גם כזאת שתצליח לגרוף קולות של רוב המצביעים המזרחים - להביא לשינוי יסודי בחלוקת העבודה העדתית ? התשובה , לדעתי , היא - "לא " ! המדינה בחברה קפיטאליסטית בת ימינו היא , ללא ספק , גורם בעל חשיבות רבה בקביעת דפוסי הפעולה החברתיים והכלכליים . בעבר ראו הוגי דיעות מארק סיסטים במדינה לא יותר מאשר כלי שרת בידי המעמד השליט ; כיום , לעומת זאת , רואים מארקסיסטים רבים במדינה מוקז פעולה בעל מידה רבה של עצמאות וחשיבות בתוך המערך החברתי הכולל . גם הוגי דיעות ליבראלים נטו בעבר להמעיט במרכזיות תפקידי המדינה ; כיום , לעומת זאת , נוטים הליבראלים לראות במדינה מווסת עיקרי של היחסים החברתיים . שינויי-עמדה אלה נובעים , בראש ובראשונה , מהשינויים הקונקרטיים שחלו בדפוסי פעולתה של המדינה - לעומת הפעולות המצומצמות , יחסית , שעשתה המדינה בחברות התעשייתיות במאה התשע עשרה , כאשר השאירה את היוזמה הכלכלית בידי הבורגנות , מעורבת המדינה בת זמננו באופן ישיר ושיטתי בכל השלבים והצדדים של הפעילות הכלכלית : ייזום תוכניות פיתוח , משיכת השקעות , ע ידוד הייצור , פיתוח שווקים , הגנה על הייצוא , גיוס כוח אדם לעבודה , הכשרתו , אבטחת קיומו בעת אבטלה , וכיו"ב . הדברים הללו נכונים על אחת כמה וכמה בישראל שבה , כפי שראינו , המדינה היא הווסת העיקרי של הון ההשקעות , שרובו מיובא באמצעותה . מכל אלה ניתן , לכאורה , להסיק כי שליטה במנגנון המדינתי , באמצעות רוב בכנסת המאפשר הרכבת ממשלה , יכולה להביא לשינוי מהותי במערך החברתי הקיים . אין טעות גדולה מזאת - המדינה מהווה אמנם מוקד פעילות בעל מידה גבוהה של עצמאות , אך היא מוקד פעולה אחד מרבים - בעלי ההון הפרטי הינם
|
|