|
|
Page:63
סאים - בעיירות הפיתוח להשוואה לפרופורציה שלהם באוכלוסיה הישראלית , הוא 2 . 48 ( ספילרמן וחביב . ( 78 9 : 1976 , ב 1974 היה מספרם הכולל של האוכלוסין בכל עיירות הפיתוח 500 , 000 נפש ( םמית , 70 ° / . ( 1974 מהתושבים היו מזרחים , כלומר , אנשים שנולדו באסיה או באפריקה , או שנולדו להורים שמוצאם מאסיה או מאפריקה . פירושו של דבר הוא שכ 350 , 000 מזרחים , כ 27 ° / 0 מכלל האוכלוסיה המזרחית בישראל באותה שנה התגוררו בעיירות שחלקן המכריע של תושביהן הם מזרחים ( חושב על פי למ"ס , מפקד האוכלוסין והדיור , מס' ; 10 וסמית . ( 1974 , קיימים סימנים לכך ששיעור האוכלוסיה המזרחית בעיירות הפיתוח גדל והלך במרוצת השנים . הדבר נבע משני גורמים : האחד - בעוד שעולים רבים נטשו את העיירות , היו מרבית הנותרים בהן מזרחים . שנית , מלכתחילה נשלחו לעיירות הפיתוח יותר מזרחים מאשר אשכנזים . בעיקר נכונים הדברים לגבי שנות הששים ( זילברברג . ( 64-59 ; 1973 , כשהחלה העלייה מרוסיה ומארצות הדוברות אנגלית בסוף שנות הששים , נשלח מספר קטן והולך של עולים אל עיירות הפיתוח . ( משרד ראש הממשלה , ; 267-266 : 1968 םמית , . ( 12 : 1974 אותם אשכנזים המוסיפים להתגורר בעיירות פיתוח , מתגוררים לעתים קרובות בשכונות נפרדות ( ראה לניתוח מקרה , אפרת , . ( 1977 במקרים רבים הם קשורים למיפעלים או למישרדים שהנהלתם יושבת בערים המרכזיות ^ רבים מהם שבים לעיר הגדולה בםיימם את תפקידיהם . בעוד עיירות הפיתוח מהוות פריפריה מזרחית לריכוזי האשכנזים בערים הגדר לות , חשוב לציין גם שבתוך האיזורים הפריפריים , בהם ממוקמות עיירות הפיתוח , קיים בידול עדתי בולט בין העיירות לבין הקיבוצים והמושבים המקיפים אותן . בעיקר נכון הדבר לגבי האיזורים של ישובים חקלאיים ותיקים כמו הגליל העליון , איזור הכינרת , בית שאן , עמק יזרעאל ומישור החוף , אולם הוא הדין גם לגבי הדרום , אם כי במידה פחותה . לדוגמא - עיירת הפיתוח בית שאן , שרוב תושביה מזרחים , מוקפת בקיבוצים ובמושבים שתושביהם אשכנזים ברובם . בידול עדתי קיים גם בקרב היישובים החקלאיים . בתקופת גל העלייה הגדול שבא לארץ לאחר קום המדינה , הופנו רבים מהעולים המזרחים לחקלאות , בעיקר במיסגרת מושבים . מתוך 214 מושבים שהוקמו בין השנים 167 , 1963-1948 הם מזרחים הומוגנית ( קורן , ;( 1964 אוכלוסייתם מנתה ב 1972 כ 80 , 000 נפש ( למ"ס , מפקד האוכלוסין והדיור , . ( 1972 דפוס נוסף של בידול אקולוגי הוא זה המתקיים במה שקרוי עיירות עולים , או שיכוני עולים , בשולי הערים הגדולות . במרבית המקרים אלה הן ערים ערביות נטושות , או מחנות צבא בריטיים נטושים , שאליהם הופנו העולים בשנות העלייה ההמונית . במקומות אלה התקיימו אותם תהליכים שעברו עיירות הפיתוח : תחילה הופנו אליהם מזרחים ואשכנזים כאחד . עם חלוף הזמן , הגיעו פחות ופחות אשכנזים ; רבים מהם יצאו מן המקום וכך הפכה אוכלוםית היישובים הללו למזרחית ברובה המכריע ( על עיירות עולים , ראה כהן , . ( 1973 הואיל ולא קיימת רשימה רישמית של ערי עולים קשה להציג מספרים רלוונטיים . על יסוד רשימה , שערכנו אנו והמורכבת מלוד , רמלה , קרית אתא , קרית ים , אור יהודה , אור עקיבא , טירת הכרמל , יבנה , יהוד , מבשרת ציון וראש העין , מנתה אוכלוסייתם הכוללת ב 1972 כ 212 , 000 נפש . בהנחה שהשיעור הממוצע של מזרחים בכל עיר היה , 70 % אנו מגיעים למספר של 150 , 000 מזרחים , שכמו אחיהם בעיירות הפיתוח , מתגוררים במקומות שמרבית תושביהם מזרחים ( ברמן , . ( 1976
|
|