|
|
Page:54
חים , היו בפריפריה של המערכת הקפיטאליסטית העולמית ושניכנסו לתהליכי תיעוש ופיתוח טכנולוגי מדעי באותו זמן , לערך , ולכל היותר דור אחד מוקדם יותר . שנית , הוסוותה העובדה שהחברה היישובית לא עמדה - כפי שראינו במהלך העבודה - בדרגת פיתוח דומה לזו של חברות המרכז במערכת הקפיטאליסטית העולמית . שלישית - וחשוב מכל - הוסוותה העובדה שהמודרניות של האשכנזים מתאפשרת והולכת , מתממשת והולכת הודות לעלייתם של המזרחים ה"מסורתיים" המספקים את כוח העבודה הנחוץ לפיתוח הכלכלי המזורז . ממש באותן שנים בהן הפכו מזרחים לפועלים חקלאיים שכירים עונתיים , לפועלייביניין פשוטים ולפועלי ייצור בלתי מקצועיים בתעשייה , הפכו אשכנזים ותיקים - וחלק גדול מן העולים החדשים - למנהלי עבודה , לפועלים מקצועיים בעלי קביעות , לפקידים עובדי "צווארון לבן" ולבעלי מפעלים קטנים ובינוניים . השיפור במעמדם , והדרישות שנבעו מן הפיתוח המואץ , איפשרו לבניהם ללמוד בתיכון ובאוניברסיטה ולהפוך לטכנאים , מהנדסים , כלכלנים ופקידים בכירים העומדים בראש המערכת הכלכלית , המדינתית , המדעית והטכנולוגית . דהיינו - המערכת האידיאולוגית , אשר מיקדה את הדיון במאפייניהם של המזרחים , עזרה להעלים את העובדה ש"מודרניותם" של האשכנזים אינה חלק ממורשתם ההיסטורית מימים ימימה , אלא מערכת דפוסי פעולה המושגת , במידה רבה , הודות למיקומם של המזרחים בתהליך הפיתוח הכלכלי - מיקום שיוחס , כאמור , ל"מסורתיות '' שלהם . הניתוחים והתיאורים הסיחו את הדעת מנקודות הקישור הקונקרטיות שבין העולים המזרחים והוותיקים האשכנזים . העולים הם ה"מםורתיים , " "עשוקי התרבות , " ה"פרימיטיביים , '' והוותיקים הם ה"מודרניים , " בעלי "הייעוד החברתי . " בנקודה זו של תוויות מופשטות נעצר הדיון . הקורא או המאזין נשאר עם סטריאוטיפים המרחפים בחלל חברתי . הוא מנוע מלראות שהגורמים השונים ניפגשים למעשה בדפוס שיטתי של שליטה ותלות . המיפגש בין ה"מםורתי" וה"מודרני" הוא המיפגש בין המעסיק והפועל ; הפעיל המפלגתי והמצביע הפוטנציאלי ; המובטל ומזכיר לישכת העבודה , תושב המעברה ופקיד הסוכנות,- תושב עיירת הפיתוח וראש המועצה ; המורה והתלמיד . היעדרה של קונקרטיזאציה זו אינו מיקרי . הוא מסיט את תשומת הלב מקיומה של מערכת יחסים תלותית שיטתית , וכתוצאה מכך , מחליש את הסיכוי כי תעלה דרישה לשינוי יחסים אלה כתנאי לפיתרון "בעיות הקליטה . " דרך נוספת לטישטוש היסוד הדיפרנציאלי בתהליך קליטת העלייה היתה הסטת הדיון לרמה "סובייקטיבית . " הדיון היתמקד ברגשותיהם ותפיסותיהם של העולים מתוך הנחה , שהיתה לעיתים קרובות בלתי מוצהרת , כי תפיסות אלה אינן תואמות את המציאות , אלא הן פרי עולמם הסובייקטיבי של העולים . דוגמא לכך היא ההתעלמות בניתוחים הסוציולוגיים מהעובדה , כי עבור רבים מהעולים המזרחים היתה העלייה לארץ כרוכה בירידה מוחלטת ברמת החיים ובתנאי החיים , בתנאי המגורים , בתעסוקה או בתזונה . ההתייחסות היחידה לאיזרשהיא "ירידה" היתה במושגים סובייקטיביים - שינוי במעמדם של העולים ביחס ליתר האוכלר סיה , שגרם להם להרגיש כאילו חלה ירידה של ממש במעמדם . לא זו בלבד שקביעה זו לא היוותה תיאור מהימן של מה שקרה , אלא היה בה גם זילזול בעולים בעצם ההנחה , שלא יתכן כי בארצם ה"עשוקה" היה להם טוב יותר מאשר במעברה , בערים הנטושות , בכפרי העבודה או בעיירות הפיתוח . היו גם זילזול והתנשאות בטענה , כי האדם עצמו אינו מסוגל להבחין בין הרמה הסובייקטיבית והאו
|
|