|
|
Page:30
המקומיות , ואילו בבנייה פרטית הכוונה לחברות בנייה ושיכון הפועלות על פי שיקולי רווחיות , הן בסקטור ההסתדרותי והן בסקטור הפרטי . הבנייה הציבורית היתה מבוססת על שיקולים של סיפוק צרכים חברתיים בסיסיים וכן קידום יעדים של המדינה ולפיכך עסקה בדיור לעולים , דיור למפוני שכונות עוני , בנייה בעיירות פיתוח וכד . ' הבנייה הפרטית פעלה , כאמור , על פי שיקולי רווחיות , ואלה הכתיבו את יעדי הבנייה , מיקום הבנייה והאוכלוםיה עבורה בנו . נראה כי הבנייה הפרטית כוונה בעיקר לאותן שכבות אוכלוסיה בעלות אמצעים משלהן בעוד הבנייה הציבורית כוונה בעיקר לעלייה חסרת אמצעים ומאוחר יותר לתושבי שכונות עוני , כשאלה וגם אלה נימנים בעיקר על האוכלוסיה המזרחית . שטח הבנייה הציבורית היה גדול במשך כל העשור הראשון משטח הבנייה למגורים של הסקטור הפרטי . הפער בלט במיוחד בשנים בהן היה שפל בבנייה הפרטית - בשנות המיתון של 1954-1953 בהן הצטמצמה הבנייה הפרטית למגורים ביותר , ובמידה פחותה בשנים 1957 ו . 1958 אולם בסוף העשור עלה חלקה של הבנייה הפרטית למגורים וחל צימצום יחסי בחלקה של הבנייה הציבורית . מתוך כלל הבנייה הציבורית למגורים יועד הרוב המכריע של הבנייה לדיור לעולים . מתוך כל יחידות הדיור שנבנו בבנייה ציבורית בין השנים , 1966-1949 נועדו 74 . 6 ° / 0 לעולים 52 . 3 % - בשיכון עולים , 6 . 2 ° / 0 בחיסול מעברות ו 16 . 1 ° / 0 בהתיישבות העובדת ( משרד ראש הממשלה , . ( 496 : 1968 אף על פי שחלקה של הבנייה הציבורית בבנייה למגורים היה גדול יותר מזה של הבנייה הפרטית הן במספר היחידות והן בשטח הכללי , היה ערכה של הבנייה הפרטית גבוה יותר . בשנים 1959-1955 היה חלקה של הבנייה הציבורית 64 ° / 0 מכלל היחידות שנבנו אבל רק 46 ° / 0 מערך הבנייה , והיחס נשאר דומה גם בשנים שלאחר מכן ( שם : ;( 495 כלומר , הדירות שניבנו בבנייה ציבורית היו בעלות ערך קטן בהרבה מהדירות שנבנו בבנייה פרטית . דבר זה מודגם גם כשאנו משווים את שטח הבנייה . על פי נתונים המתייחסים לשנת 1955 ואילך ניראה כי שטח דירה בבנייה ציבורית היה 45 מ"ר ב 57 , 1955 מ"ר ב 1960 ר 61 מ"ר ב . 1965 באותו זמן היה השטח הממוצע לדירה בבנייה פרטית 75 מ"ר 81 ; מ '' ר ו 92 מ '' ר במקביל ( הבר , . ( 93 : 1975 יתרה מזו , הבנייה הציבורית לעולים נפלה ברמתה לא רק מהבנייה הפרטית , אלא גם מהבנייה במסגרת תכניות החיסכון השונות שהיתה בנייה ציבורית שכוונה לאוכלוסיה ותיקה אשר סבלה מצפיפות דיור . ב 1955 היה השטח הממוצע של דירה לעולים 40 . 3 מ '' ר , ואילו שטחה של דירת חסכון היה 64 . 1 מ"ר . ב 1960 היחס היה 52 . 5 מ"ר לעומת 66 . 9 מ"ר ואילו ב 1965 היה היחס 57 . 0 מ"ר לעומת 75 . 3 מ"ר ( שם : שם . ( אם כי אין ברשותינו נתונים דומים לתקופה שלפני , 1955 אין ספק שהפער היה אז גדול עוד יותר . חלק גדול מהבנייה הציבורית באותן שנים היה בנייה ארעית : מתוך כ 150 , 000 יחידות דיור שניבנו בין השנים 1949 ו 1953 היו כשליש יחידות ארעיות ( שם : . ( 85 תנאי המגורים במעברות היו גרועים לאין ערוך מכל צורת מגורים אחרת שהיתה קיימת באותו זמן . המגורים במעברות היו בבדונים , פחונים וצריפונים , כשמשפחה שלימה מצטופפת ביחידת מגורים המכילה , לכל היותר , 25 מ"ר , ללא חשמל וללא סידורי ביוב ומים סדירים . המעברות היו מנותקות ניתוק גיאר גראפי וחברתי מהיישוב הסובב במעין עולם זר , מנוכר ומסוגר . תושבי המעברות היו ברובם המכריע מארצות המזרח . תושבי המעברות האשכנזים הצליחו לצאת מהמעברות יותר מהר ולעבור לאותם מקומות בהם היתה בנייה ברמה גבוהה יותר ,
|
|