|
|
Page:11
ביטויה המקורי , ואז לגרש בהבל פה אחד גם את רוחות הרפאים הנחשבות היום בעולם לביטוייה של ישותנו 14 . ' במאמר אחר , שנכתב עברית , טען קרויאנקר כי דווקא הסופר העברי 'הוא המיצג החוקי של הספרות של עמנו . ' ... אוריינטציה זו היא שךרבנה את קרויאנקר לעסוק בספרות עברית חדשה — בעיקר בעגנון , מעט בברנר , ופה ושם אף מצא לנכון להגיב על הספרות העברית המתהווה . נטייתו של קרויאנקר לעבר יצירתו של עגנרן דווקא אין בה , כשהיא לעצמה , כדי לעורר תמיהה . כידוע עזב עגנון את הארץ בנובמבר 1912 ויצא לגרמניה , ובה שהה שתים עשרה שנים רצופות — עד שובו לארץ באוקטובר ' . 1924 במהלכה של תקופה זו היה עגנון לאישיות מוכרת ונערצת ביהדות הגרמנית , בעיקר בקרב החוגים האינטלקטואליים בעלי הנטיות הניאו יהודיות והציוניות . עגנון , ה ' ) Ostjude יהודי מזרח אירופי ( ' המובהק , נתקבל על ידי רבים כחוליית החיבור בין אלה מבין יהודי גרמניה שנפשם קצה בתרבות האסימילטורית של אבותיהם , ובין יהדות מזרח אירופה , שנתפשה על ידם — לאור נסיבות חדשות אלה — כביטוי האותנטי של היהדות ההיסטורית . ספריו הראשונים נדפסו בגרמניה , סיפורים רבים משלו תורגמו לגרמנית ונתפרסמו בכתבי עת ידועים כמו Der jude , Die Weln וכן בקבצים שונים שיצאו מעת לעת . בתוקף תפקידו כעורך בהוצאת הספרים היהודית , n , Judischer Verlag היה עגנון שותף לפרסומן של כמה אנתולוגיות חשובות בלשון הגרמנית , בכללן הספר על תרבותם ומסורותיהם של יהודי פולין Das Buch von den ) ( polinischen juden שפורסם בשנת , 1916 בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה . במהלך שהייתו בגרמניה נעשה עגנון מקורב לדמויות מרכזיות בקרב האינטליגנציה היהודית הגרמנית — בראש ובראשונה מרטין בובר , וכן לאישים כמו גרשם שלום ' ) הופעתו של עגנון בגרמניה באותן שנים היתה מאורע גדול לי ולכמה מבני גילי' — כתב שלום , ( העורך דין מקס שטראוס ( שניהם תרגמו את סיפוריו לגרמנית , ( ארנסט סימון , וכנראה גם פראנץ רוזנצוויג , שב ' ) Lehrhaus בית המדרש ( ' המפורסם שלו קרא גרשם שלום יחד עם תלמידיו כמה מסיפורי עגנון — ורבים אחרים . עגנון גם זכה להכרה מפורשת מצד נותני הטון וקובעי הטעם בקרב חוגים אלה ? כבר ב
|
|