|
|
Page:3
טעם במוזיקה ובלבוש . בשביל צעירים אידאליסטים הספיקו התכנים של 'שנות השישים' לשם יצירת מוקד , גם אם רק מוקד עמום , להתגבשות של זהות חדשה . במובנים חשובים , שיחות ליליות אפופות עשן , עם תקליטים של בוב דילן , תפסו את מקום הדיונים האידאולוגיים בקן של התנועה ; לא רק כבילוי זמן , אלא כמוקד של אידאליזם , של משמעות , של תרבות . ג'ניס ג'ופלין , ג'ימי הנדריקס , 'לד זפליך , 'סגול כהה , ' 'החיפושיות , ' סיימון וגרפונקל בישרו יותר משינוי טעם דורי . 'Make Love , Not War'V שהם נשאו אתם היתה הילה של בשורה מוסרית חשובה במדינה למודת מלחמות , וכשהאופוריה של אחרי מלחמת ששת הימים התחלפה במלחמת ההתשה ואחר כך באימה של מלחמת יום הכיפורים , כשבלבם של ישראלים רבים החלה לקנן התחושה שהאידאולוגיה מעוורת את עינינו לאנושי , התפשט הצורך להחליף את האתוס המגייס של החברה הישראלית ועבר מן השוליים אל חוגים הולכים ומתרחבים . אבל ההתרחבות הזאת באה יחד עם זיהוי הולך וגובר של 'רוח שנות השישים' עם שנות השישים האמריקניות , שהאלמנט הסוציאליסטי של 'שנות השישים' היה בהן חלש במיוחד . בתחילה טשטש המונח 'שנות השישים' את הגבולות בין 'דני האדום' לבין ג'נים ג'ופלין , בין נאו מרקסיסטים צעירים בברלין לבין צעירי 'התנועה לזכויות האזרח' בארצות הברית , בין פראג לבארקלי , ובין פועלי רנו לקומונות ההיפים בשכונת הייט אשברי בסן פרנסיסקו . אבל עם התרחבות האחיזה של בשורת 'שנות השישים' בישראל היא נעשתה בהדרגה אמריקנית באופן יותר ויותר מובהק . למרד הסטודנטים באמריקה היו יומרות מוסריות מובהקות למדי , וסדרת ססמאות ומושגים שאנחנו מזהים בקלות עם ההתקוממות הזאת : מהציווי להיות פתוח , ועד אהבת היחפנות , החובה להיות 'נאמן לעצמך , ' ההנחה שכשכל אחד יהיה נאמן לעצמו כולנו נחיה בהרמוניה ' טבעית , ' הנהייה ל'אותנטי , ' ההנחה ש'הממסד' הפוליטי באשר הוא משחית את טבענו הטוב , האמונה ששינוי חברתי לטובה הוא קודם כול מהפכה בתודעה הפרטית , וכן הלאה . הרבה מזה נשמע כמו משובת נעורים רגילה , תמימות שמקורה בגיל צעיר ובחוסר ניסיון , ויש גם חפיפה לא מבוטלת בין כל זה לאוטופיזם בנוסח השמאל האירופי . אבל ההתקוממות באמריקה היתה למרות הכול התקוממות אמריקנית מובהקת , והיא היתה ספוגה באתוס של האינדיבידואליזם הליברלי שמתוכו צמחה . מערכת האמונות המקופלת בתוכה היא גלגול מודרני של השקפות אמריקניות יסודיות ( בווריאנט ג'פרסוניאני , כפי שאנסה להראות בהמשך ) - השקפות שבעולם הפוליטי שלנו יש לכנותן 'ימין , ' במובן החברתי כלכלי של המונח 'ימין . ' הכינוי 'השמאל החדש' הוא לכן מטעה . יסודו בטעות אמריקנית שאימצנו לעצמנו . הקרבה בין הסטודנטים המורדים וההיפים , מצד אחד , לבין מילטון פרידמן והמגמה החברתית כלכלית שהוא מייצג , מצד שני , גדולה בהרבה , בסופו של חשבון , מהקרבה של הסטודנטים לסוציאליזם על כל גווניו ( למעט הגוון האנרכיסטי ניהיליסטי הקיצוני , זה שספק אם גם אותו ראוי לכנות 'סוציאליזם . ( ' הגבולות בין שמאל אנטי אימפריאליסטי מזן מרקסיסטי לבין ילדי פרחים שהפכו לתומכי הו צ'י מין נראו מטושטשים באמריקה של שנות השישים , ולא כל שכן בישראל , שהרי
|
|