|
|
Page:5
זכויות במדינותיר , ם ותו לא . מכאן שתפיסה זו מבטלת את אופיה האתני הלאומי של כל מדינה ומעמידה את הלאומיות על האזרחות בלבד . במובן זה , מדובר במגמה הנוגדת את תפיסת העולם של היהדות המסורתית ושל הציונות כאחד . המגמה הצנטריפטלית היא , אם אפשר לומר כך , בעלת אופי גלובלי יהודי ; כלומר , היא דוגלת בתפיסה של 'עם עולם' המקיים את ייחודו היהודי למרות פיזורו , ומסתמכת לשם כך על התפתחויות גלובליות שחיזקו את הקשרים בין התפוצות ה'על לאומיות' ובין ארץ האם שלהן . מבחינתה , הגלובליזציה מבשרת דווקא את היחלשותה של המדינה הלאומית ואת התחזקות הקשרים העל לאומיים הכלכליים , האתניים והתרבותיים . מגמה זו , במישרין ובעקיפין , מסייעת לתפיסה של 'כלל ישראל' ומחזקת אותה . היא אמנם נוטלת מ'כלל ישראל' את ייחודו הקיומי , אולם בה בעת היא מעניקה לו לגיטימציה אוניברסלית . בכך , באורח פרדוקסלי , בהעניקה לו אופי כללי , היא מחזקת את אופיו הייחודי , בהפכה את האנומליה היהודית הייחודית בעבר לנורמליה כללית בהווה . יוצא מזה שקיומם האוניברסלי של היהודים הוא ייחודם הפרטיקולרי , ותודעתם הפרטיקולרית מאפשרת את קיומם האוניברסלי . לשתי מגמות אלה אופי ומגמות פוליטיים נוגדים , הנשענים גם על נרטיב היסטורי שונה בכל הנוגע לקשר שבין העם היהודי לארץ ישראל בעבר ובהווה . אופיה האוניברסליסטי של המגמה הצנטריפוגלית מתורגם למאמץ פוליטי לערער ואפילו לבטל את המקום המרכזי או המיוחד שתופסת מדינת ישראל בהוויה הקולקטיבית של היהודים , במטרה לעקור את האתוס הציוני מן התודעה של 'כלל ישראל . ' אין ספק כי ככל שמתרחבת האינטגרציה של היהודים בארצות מגוריהם מתרבים ההדים למגמה זו . ההוכחה לכך היא המהפך שחל ב'זכרון השואה' והמרתו מעניין לאומי יהודי לתופעה אוניברסלית . המרה זו הופכת את הטרגדיה האנושית של השואה לתופעה מוסרית אוניברסלית המנותקת מן הרקע ההיסטורי היהודי שלה - כל זאת גם מתוך כוונה להחליש את הקשר ההיסטורי והמוסרי בין השואה והיהודים כעם ובין מדינת ישראל , ובכך להקל את שילובם של היהודים בחברה שבה הם חיים . מנגד חלה התעוררות גם במגמות הצנטריפטליות , הבאות לחזק את התודעה הקולקטיבית היהודית בישראל ובתפוצות . התעוררות זו באה לידי ביטוי בהתחזקותן של האקטיביזם הדתי , הלאומי ציוני ואפילו של האקטיביזם הדתי הלא ציוני , המקבל למעשה את המדינה הציונית ; בהתגברות מעורבותן של העיליות הכלכליות בעניינים הנוגעים לחינוך יהודי ; בהתלכדות הפוליטית של הממסד היהודי בתפוצות סביב ישראל ; וברגישות הציבורית היהודית כלפי גילויי האנטישמיות בארצות העולם . הדוגמה המובהקת לעניין זה היתר , העמידה הציבורית היהודית המשותפת מול ההתקפה הפוליטית הגזענית על הציונות ועל מדינת ישראל בוועידת דרבן . לנוכח מגמה דו כיוונית זו , שאינה דמיונית ואפילו לא מדומיינת , אלא אחוזה היטב במציאות הקיימת , נשאלת השאלה - מהו 'כלל ישראל' בימינו כת ו ד ע ה קולקטיבית , והאם אנו ניצבים לפני התפתחות דיאלקטית חדשה בהגדרת מהותו הרעיונית ? לשאלה זו איננו יכולים למצוא תשובה בהיסטוריוסופיה היהודית במאה השנים האחרונות .
|
|