|
|
Page:5
שזהותם היהודים ראשונית וכוללת אבל באופן כיתתי ומקוטע . שתי האפשרויות הללו אינן מקיימות עם בעל זהות תרבותית . לפי הערכתי התהליך הנמשך בכיוון זה כבר כמה דורות איננו הפיך ואי אפשר לכלום אותו , ופירוש הדבר הוא שרק במדינת ישראל יש עוד סיכוי לקיומו של עם יהודי בעל זהות תרבותית ייחודית מלאה . כיוון שגם במדינת ישראל ניכר תהליך של התבוללות אינני יכול לקבוע שהסיכוי הוא ודאי . ייתכן שהעם היהודי במדינת ישראל יבחר לוותר על זהותו . אבל היא הנותנת : הדבר תלוי כולו בבחירתו של הרוב . ההחלטה היא עדיין בידי אלה המזדהים כיהודים . אמרתי לעיל שהזהות היהודית שלי היא בעיני ראשונית , מקפת ומלאה . כדי להבהיר את משמעות הקביעה הזאת מצד תכניה אסכם את יסוד השקפת עולמי כיהודי בארבעה ראשי פרקים שלהלן : א . יהדות היא קודם כל זיקת השייכות לעם היהודי . בתור שכזאת אין להציג את המושג יהדות בחופף את מושגה של הדת היהודית . היהדות היא תרבות של עם . היא כוללת את מלוא ההיקף של זיכרונותיו ההיסטוריים ויצירתו בכל התחומים . יתר על כן : תרבות של עם כוללת בתוכה לא רק מה שמבטא את זהותו המיוחדת , אלא גם מה שקיבל כהשפעה מתרבויות אחרות ומה שמשותף לו עם עמים אחרים . במשך כל תולדותיו חי עם ישראל יחד עם כמה עמים אחרים על מצעיהן של כמה ציביליזציות משותפות , הושפע מהן ותרם להן . במשך רוב תולדותיו ועד היום הוא חי על מצע הציביליזציה המערבית . מה שקיבל ממנה והחזיר לה מהווה חלק בלתי נפרד מתרבותו . ובדרך כלל תהליך היצירה של תרבות מתפתח מתוך המתח המתמיד בין הפרטיקולרי לאוניברסלי , ובין הפנים לחוץ . משום כך התרבות היהודית כוללת את כל תחומי הפעילות והיצירה של העם הן במרכיביה הייחודיים והן במרכיביה הדומים למרכיבי תרבותם של עמים אחרים או המשותפים לה עם עמים אחרים . ב . הדת מהווה מרכיב מרכזי בכל תרבות היסטורית . יתר על כן , הדתות מהוות את המוקד המאחד של תרבויות העמים . הן המעצבות , באמצעות ערכים עליונים , נורמות וסמלים את ה'אופי' המייחד תרבויות שונות . שוב : דבר זה אמור בכל העמים בלי יוצא מן הכלל , אולם לגבי עם ישראל הוא בולט ומודגש יותר , גם בגלל הקשר המיוחד שבין הדת והלאומיות היהודית וגם בגלל גורלו של עם ישראל כעם שהתקיים במשך רוב תולדותיו בגלות . משום כך אי אפשר ליצור ולקיים קשר של הזדהות משמעותית עם היהדות ללא יחס חיובי אל תוכני המסורת והדת היהודית . ג . יחס חיובי אל תכנים של מסורת ודת איננו מושתת בהכרח על דתיות במובנה האורתודוקסי , או על דתיות בכלל . אדם המגדיר את עצמו כחילוני , ובתור שכזה כבלתי מאמין , יכול ליצור יחס תרבותי חיובי כלפי תכנים דתיים . ראשית , משום שהתחומים ההווייתיים והרעיוניים שהדת מייצגת , והשאלות הקיומיות שהדת משיבה עליהן , אינם זרים לו , והוא מסוגל להשתתף בהם גם מנקודת הראות ההומניסטית , ושנית משום שזיכרונות וחוויות הקשורים בדת הם חלק מן המטען התרבותי , ולפעמים גם האישי הביוגרפי , המפרנס את ההתפתחות וההתבגרות של כל אישיות שיש לה חיי רוח . אין אפוא שום סיבה שאדם הרואה את עצמו כחילוני יוותר על עשירות התכנים והחוויות של שבתות , חגים ומועדים , על התני'ך , הספרות התורנית , על ההלכה והאגדה שבה , השירה הדתית , התפילה , ההגות הדתית היהודית
|
|