|
|
Page:5
. 1 קביעת קריטריונים של אובייקטיביות באמצעות השגת הסכמה בין חברי הדיסציפלינה - דהיינו , ויתור על קריטריונים אוניברסליים של תקפות וגיבוש קונסנזוס בין חברי הקהילה המדעית בדיסציפלינה הספציפית , במקרה הנדון - ההיסטוריונים של החינוך ; במילים אחרות , הסובייקטיביות מוכפפת לשיפוט קבוצתי . . 2 קביעת סטנדרטים פרוצדורליים המגבילים את הסובייקטיביות באמצעות כללים ונהלים לביצוע המחקר , הכופים ניטרליות ומגבילים את המעורבות האישית ואת השיפוט האישי . בתחום שיטות המחקר מהווה ההסכמה על כללים ואמצעים תחליף להסכמה על ערכים ויעדים . החיפוש המאכזב אחר אובייקטיביות מוחלטת מוחלף בסטנדרטיזציה ובתקינות פרוצדורלית . . 3 פיתוח המשמעות הדיאלקטית של האובייקטיביות . גישה זו מבקשת לקשר ולגשר בין שני צדדי המטבע - האובייקטיביות והסובייקטיביות . בניגוד לאובייקטיביות המוחלטת , המבקשת למנוע את הסובייקטיביות ולהוציאה מכלל חשבון , ובניגוד לאובייקטיביות הפרוצדורלית ולזו הדיסציפלינרית , המשתדלות להכילה ולהגבילה , מציעה הגישה הדיאלקטית מודל חיובי של סובייקטיביות ויוצאת נגד הגישות השוללות אותה . הטענה המרכזית היא שהסובייקטיבית ; דרושה ואף הכרחית כדי להגיע לאובייקטיביות . בדומה לנאגל , גם הגישה הדיאלקטית טוענת כי ניתוק מן הפרספקטיבות האישיות הייחודיות מוביל ל'מבט משום מקום . ' בפרובלמטיקה זו נשוב לדון בהמשך . הסינתזה שמציגה הגישה הדיאלקטית מהווה צעד לקראה מתן לגיטימציה לסובייקטיביות - תהליך שהלך וצבר תאוצה בהשפעת הדגשתו של הרלטיביזם התרבותי ובהשפעתן של ההכרה בסכנות האתנוצנטריות ושל הביקורת הפמיניסטית על האובייקטיביות . 'המפנה הלשוני' והעברת הדגש ממודל מדעי הטבע למודל הספרותי ביקורתי מיקדו את הדיון באוריינטציה הסובייקטיבית של הפרשנות ההיסטורית עד כדי טשטוש ההבדלים בין דיון ספרותי לכתיבה היסטורית . מהתחבטויות בדבר הצגה מדעית אובייקטיבית של 'הדברים כמו שהם' עבר מוקד הדיון J . Fabian , 'Ethnographic Objectivity Revisited : From Rigor to Vigor ' , Annals . 17 of Scholarship , 8 ( 1991 ) , pp . 381-408 ; A . Pickering . 'Objectivity and the Mang le of Practice' , ibid ., pp . 409-426 ; D . Barnouw , 'The Shapes of Objectivity : Siegfried Kracauer on Historiography and Photography ' , ibid ., pp . . 427-450 בהקדמה לחוברת זו מביא מגיל מדבריהם של הוגי דעות כניטשה והיידגר , שהדגישו כי לא די בחקר תקופה היסטורית ובהגות תאורטית , אלא יש צורך במעורבות , בהכרת המעשה , בהבנה פנימית ובהזדהות . ראה : F . Nietzsch , On the Uses and Disadvantagesof History for Life , Cambridge 1983 , pp . 89-95 ; M . Heidegger , Being and Time , New York 1962 , pp . 95-102 M . E . Hawkesworth , 'From Objectivity to Objectification : Feminist . 18 Objections ' , Annalsof Scholarship , 8 ( 1991 ) , pp . 451-478
|
|