sso
| Hello Guest - login | My Account | My bookshelf | My folders
Kotar website
Page:4

וביתר תוקף בתקופה שבונים עם חדש . הנה כאן העם החדש הזה הולך ונבנה , והנה כאן אנשים טובים בתקיעת השופר וגם מקשיבים להם : הם יזעיקו לטוב והשומעים ייענו להם ויפנו לעבר הטוב . גם הוא , גם כל ציבור יוצאי העלייה השנייה והשלישית - הסכימו לאפיון הספרות הזו : ספרות היא ספרות מגייסת ומגויסת . אגב , לבן גוריון לא היתה מעולם 'חצר משוררים / או 'שבט סופרים , ' ואם מישהו חושב שאלתרמן , מאיזו בחינה שהיא , היה נועץ בבן גוריון או מקבל ממנו הזמנה ישירה או עקיפה - הרי להד"ם . אלתרמן הזדהה אתו , ובן גוריון הזדהה עם אלתרמן , ובעיקר הזדהה עם ספרים כמו עיר היונה או שירים כמו 'הטור השביעי , ' בעוד שעיר היונה נחשבה בין ' המומחים' של ביקורת הספרות ככישלון , אינני בטוח אם בן גוריון קרא או ידע מה יש בכוכבים כחוץ , שהם תפארתו של אלתרמן אם קרא שירי ספר זה ועלעל בו . ואילו התיאור ההיסטורי איך חוזרים היהודים לארץ ומה קורה להם כאן , עם ההתפעלות העצומה מן המפעל הציוני , עם התמונות מן העלייה ומראשית ההתנחלות - זה היה בעיניו משהו שאין גדול ממנו , ואלתרמן גם הסכים אתו . היו כאלה שאמרו שאלתרמן שבר את הנבל הלירי שלו על מנת ליצור את העוגב 'החיובי' הזה . ואילו בן גוריון קיבל את האפוס הזה , האמין בו , ועודד כל מי שתרם לו . ולכן נכון היה מצדו להגיד לסופרים 'לכו אל המעברות , ' אבל לא כדי שימתחו ביקורת על הממשלה , אלא כדי שיעודדו את יושביהן ויהיו להם לפה . כשהאדם במצוקה הוא רואה עד גובה נעלו המבוססת בבוץ , בעוד שסופר רואה את המצוקה בפרספקטיבה ומעודד אותם : ' שאו מבט גבוה יותר . ' וזה המבט ההיסטורי . הוא היה סבור שהסופרים יהיו אלה שיעניקו לעם את המבט ההיסטורי , את הממד ההיסטורי , ואת הגדולה של השעה , וזו גם היתה תכונתו המיוחדת של בן גוריון ; ראיית הממד ההיסטורי , מעבר לקונקרטי המ ; די , מפני שבממד המרחק הקונקרטי , אין הרבה מעבר להרבה תלאות ומצוקה . הממד ההיסטורי הזה מתבלט במכתבים שכתב בן גוריון להורים השכולים . הוא הלא היה כותב להם מכתבים במו ידיו . לכל משפחה ששכלה את בנה כתב מכתב מיוחד , ובכל מכתב כתב משהו שנדמה לי שגם תפס את לב ההורים . בעצם שני משפטים : האחד , כי לבן שנפל אין תמורה , ולאהבתם את הבן הזה אין חילופין ולצער הזה אין ניחומים . והשני , שהבן היה שותף חשוב ומוכר לעשיית ההיסטוריה , וכשכולם ישכחו את כל המאורעות הקרובים , יזכרו רק את המאורע הגדול ביותר בהיסטוריה - איך קמה מדינת היהודים - והבן שלכם עשה את ההיסטוריה הגדולה הזאת . הוא שייך למבט הגדול , לתנופה הגדולה . הוא שייך למה ששינה את היהדות ושינה את העולם , ולכן , אף על פי שאין ניחומים ליקר לנו , הוא השאיר אחריו גדלות של אמת מתקיימת ושל גאווה מתקיימת - והורים רבים , אני יודע , קיבלו את זה . וביחוד הורים לא דתיים , והיה להם אז כמין פתחון פה טרנסצנדנטלי , שותפות במעבר למקומי , היאחזות במעבר למוגבל , מעבר לחולף . המכתבים האלה , מבחינה זו מזעזעים אף כי בלתי מובנים לנו . איך אפשר כך לדבר אל בני אדם כשהם בוכים על הבן היקר להם - שידעו להרים ולשאת עיניים אל ההיסטורי ? כאילו איזו קשיות לב , כאילו היה הבן אמצעי למטרה , כאילו חייו שלו היו רק פירור בתהליך - מי יודע רוח אדם . לפני זמן מה דפדפתי בכרכים הישנים של הפועל הצעיר שהשאיר לי אבא , ומצאתי , בין השאר , ברכה לזוג שהתחתן : 'תחיו חיי יושר ... ' לא אושר אלא יושר ...

מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב


For optimal sequential viewing of Kotar
CET, the Center for Educational Technology, Public Benefit Company All rights reserved to the Center for Educational Technology and participating publishers
Library Rules About the library Help