|
|
Page:13
מהחוף ובעומק של כ 12 מ / קרוב לטבחה , בחוף הצפוני . הדבר מבטיח שאיבה של מים מן האפילימניון , בעלי איכות טובה , ולא ההיפולימניון העמוקים , שהם בטיב ירוד יותר . שיטות הדיג ומדיניות איכלוס הדגים השתנו במשך השנים . לניהול הדיג המסחרי עשויה להיות השפעה רבה על המערכת האקולוגית של האגם . היו גם לא מעט בעיות עם דייגים המשתמשים ברעל ( כגון חומרי הדברה ) או שפועלים באזורי הטלה האסורים לדיג . חלק ניכר מהחוף הטבעי ואזור המים הרדודים נהרס בעקבות פיתוח החופים . אזור זה ( ה"ליטורל ( " מהווה אמנם רק 5 עד 10 אחוזים מכל שטח האגם , אך נודע לו תפקיד מרכזי במערכת המטבולית ( חילוף החומרים ) של הכנרת . המים הרדודים הם המקום היחיד שבו רוב הדגים יכולים להשריץ . על סלעי החוף ביצי הדגים יכולות להדבק כתנאי להתרבות מוצלחת . חוקרי האגמים הגיעו למסקנה שאוכלוסיית דגים מקומית בריאה חיונית לשמירת איכות המים . דג האמנון , שהוא המועיל ביותר באגם , מתרבה במספר מקומות מוגבל באזור המים הרדודים שבקו החוף , אך הוא גם הרגיש ביותר להרס בית הגידול שלו . כפי שציינו מקודם , נרשמת ירידה במליחות המים באגם בשני העשורים האחרונים . גורמים רבים משפיעים על איכות המים : א . כמות האצות וטיבן . האצות העלולות לגרום לבעיות של טעם וריח , עכירות וקצף , קלקול מתקני החוף ולכלוך באתרי בילוי ורחצה . ב . ריכוז חומרים מסוכנים , כגון חומרי הדברה , קוטלי עשבים , מתכות כבדות וכד . ' כפי שכבר צוין , גם המליחות ממלאת תפקיד חשוב באיכות מי הכנרת . על אף השינויים הסביבתיים שעליהם הצבענו , ידוע שטיב המים לא השתנה לרעה בצורה משמעותית ב 25 השנים האחרונות . מכמה בחינות חל אפילו שיפור מסוים . לדוגמא , רמת האורגניזמים הפתוגניים ירדה בצורה ניכרת ב 15 השנים האחרונות וריכוז חומרי ההדברה הוא בגבולות המותר כתוצאה ממאמץ מרוכז בטיפול בשפכים ובהסדרת השימוש בריסוס בגידולים החקלאיים באזור . בשנות השישים המאוחרות היתה דאגה רבה בשל הסכנה שהאגם ייהפך במידה רבה לאוטרופי — כלומר שכמויות הולכות וגדלות של אצות מזיקות יתפשטו בגלל הכמויות העולות של חומרים מזינים זרחניים וחנקתיים . היה חשש שחומרים אלה , אגן ההיקוות של הכנרת ( לפי מנדל נון )
|
|
|