|
|
Page:10
בימי הבית השני הייתה כאן , כנראה , חווה חקלאית ובה מערת קברים יהודית , שנחפרה בשנת 955 ו . כיום הקבר מתוארך לימי בית ראשון , עובדה שלא הייתה ידועה במחקר באותה תקופה . פתח המערה נראה באזור , 'א בין חלקות חללי גוש עציון ( 13 ) לקבר אחים מקרב ג'נין 4 ) ו / . ( 'א בימי בית שני הוכשרו , כנראה , מדרגות העיבוד ( הטרסות ) הרבות בהר , ששוחזרו בעת הקמת בית העלמין ומקנות לו את מראהו המיוחד . ברוב תולדותיו היה זה , כנראה , אזור בוסתנים של עין כרם הסמוכה . בשל חשיבותה לנצרות הצליינים עברו בסמוך , אך ההר אינו נזכר אפילו כנקודת ציון גיאוגרפית , כל שכן כאתר קדוש . במסורת המוסלמית , לעומת זאת , הוא נקרא שראפה , כלומר , מקום תצפית . בשנות העשרים והשלושים , עם התרחבות העיר והקמת שכונות בית הכרם , יפה נוף ובית וגן ממערב , עלה הרעיון להקים כאן בית הבראה , בשל האוויר הצח ומיקומו השולט , אך בעקבות מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט 936 / 939-ו ו הדבר לא נסתייע . ההר זכה לאיזכור בתולדות ירושלים ובפרט בתולדות ה'הגנה' רק בשנות השלושים , בזכרונותיו של יצחק שדה . הוא נתמנה באותן שנים למפקד שכונות מערב ירושלים ( בית הכרם ובית וגן , ( שהיו מרוחקות מלב היישוב היהודי בעיר והותקפו לא אחת בידי ערבים מכפרי הסביבה . יצחק שדה מספר , כי כאשר התמנה למפקד האזור , הערבים עלו כל לילה מעין כרם להר השומם , ופתחו משם באש על שכונת בית וגן הסמוכה , שתושביה מיהרו להסתתר בבתים . יצחק שדה , מאבות מדיניות התגובה האקטיבית , גייס צעירים יהודים ממגיני בית וגן , ועלה עמם אחר הצהריים להר . כאשר הגיעו הפורעים כהרגלם כדי להתנכל לתושבים , ארבו להם המגינים , פתחו לעברם באש והניסום . הם גם ירו לעבר החלונות המוארים של עין כרם הערבית , ותושביה הגישו לראשונה תלונה למשטרה הבריטית , על היהודים המעיזים לירות לעברם ... מערת קבורה שנחשפה בשטח בית הקברות הצבאי אנדרטת ינצר אחרון' ( 22 ) והשביל המחבר לייד ושם'
|
|