|
|
Page:12
אבנר [ יצחק בן צבי ] צועד על ידי וכמוני שרוי גם הוא בהלך נפש של יראה . הוא מעלה זכר ימי הזוהר של תקופת הבית הראשון , מספר דברי אגדה על הכותל שנרקמו בכל הדורות ועל האמונה כי השכינה שורה תמיד על הכותל ... רבים ההולכים והשבים - בדווים ופלחים בלבושם הצבעוני , יהודים מכל העדות , אשכנזי חבוש יקפלושי רחב שוליים , תימני צעיר שפיאותיו כתלתלי הבדווי ועיניו עיני צער יהודי . שלל הגוונים והדמויות של השוק המזרחי מסיח את דעתי לרגע מן הכותל . המולה ושאון סביב . במפנה לימין משתפלות המדרגות מטה מטה : מדרגות שחוקות , חלקלקות ... אנו יורדים בפיתולי המדרגות ומגיעים לסמטה הצרה המוליכה לרחבת הכותל . מתוך הפתחים הפעורים שבתוך החצרות העמוקות נראים פני המתרבים , אלה ערביי מרוקו שהובאו הנה על ידי הסולטן ושוכנו דווקא על יד הכותל , 'שומרי הכותל המערבי / כביכול . זעומי מבט הם ונועצים בנו עיניהם . "משה מונטיפיורי השתדל להעביר מפה את המוגרבים ולשכנם מחוץ לעיר , " מעיר אבנר . "הוא נשא את נפשו לפדות את הכותל מידי שוביו , אך עמלו היה לשווא והוא הספיק רק לרצף את הרחבה שלפני הכותל . " עוד הוא מדבר וחמור נדחף בינינו . המחמר המוגרבי נראה כמתגרה בנו . החמור , נושא אשפה , עובר בין המתפללים והמוגרבי מזרזו בשחצנות . הן כל ימי ציפיתי לבוא אל הכותל המערבי - ולמראה עיני מחלחל בי עלבון צורב . הנה הן אבני הכותל , האבנים המקודשות , ספוגות הצער והיגון . לא אבנים דוממות הן , כי רוו סבלות יהודי כל העולם . קפאתי על עמדי . אמהות ישראל שופכות פה מרי לבן לפני ריבונו של עולם . כאן נצמדות הן אל האבנים , מדורי דורות . לימיני מתפללים יהודים מכל העדות שקועים בתפילה , אומרים תהילים , ואחרים יושבים על הרצפה , כפופים בדומיה על ספרי הקודש . ביקשתי להיצמד גם אני אל האבנים ולבכות , אך הדמעות חונקות את גרוני ואינני בוכה . ידי מושטת , נוגעת באבנים , עיני נעצמות וראשי נסמך אל האבן הצוננת . אין מלים של תפילה בלבי ! צער מפעפע בקרבי על שכה עולל לנו הגורל - על חורבן העם , שעדיין שרויים אנו בגלות , על ארצנו שעודנה בשממתה . לא חשתי שדמעות חמות נושרות מעיני , כמעיני האמהות שעל ידי . העברתי עיני מן המתפללות אל המתפללים והצער הפך לרגש של מרי וזעם . קם בי הרצון להטיח בכותל את מריי נגד הבכי , להטיח ראשי באבני הכותל , הכותל , הדפס צבוע ביד . אלכסנדר בידא , 1846
|
|