|
|
Page:160
וזמנה , מאמונות אליליות בעצמי הטבע ועד להתהוותן של אמונות מונותיאיסטיות ואחרות . בכולן שזור נרטיב היסטורי המלווה באותות ומופתים , וכולן משמשות את היחיד והקהילה לתפיסה הולמת של המציאות בהתאם למצבם במרחב . אנו נמצאים בהרבה מצבים בהם איננו מנוסים בחוויה שאנו חווים , או שהחוויה תופעה לא ברורה לנו . אנו נעים במעלות ומורדות של שינויים אנרגטיים החלים בנו , מהרחבות ( עלייה ) לצמצומים ( ירידה ) באנרגיית החיות , והמאמינים נשענים על אמונתם לתפיסת מציאות הולמת המאזנת את משך חייהם . קהילתיות זו מלווה בשיח , טקסים משותפים ומשתפים , מנהגים , תפילות שבח והודיה , סליחה ומחילה , כל זאת לאורך ציר הזמן החללי המסונכרן עם עונות השנה והטבע הסובב . קאנט כבר טיפל בנושא זה וחרש בו לעומק ולרוחב , ולראייתו ישנה דת שהיא אמונית , וישנה דת שהיא מוסרית . הדת האמונית זקוקה להיסטוריוגרפיה שלה , לנרטיב , לסיפור פלאות מכונן , בעל היררכיה מסוג מסוים בין היחיד לאל , בין היחיד ללוגוס , צווים וקטגוריות , דרכי פעולה והתכנסות קהילתית בחיי היום יום , בהימזגות של תיאולוגיה עם אונטולוגיה . הדת האמונית מכילה מתן פשר לחיי היום יום , מזור לכאב , הבנה לחוסר ההבנה , שליטה לחוסר שליטה או לאיבוד השליטה , הסבר לתחושה של "אי צדק , " לאובדן , לתהילה ולניצחון . ואילו דת מוסרית , על פי קאנט , איננה נשענת על נרטיב פלאי מכונן , אלא על תפיסת המציאות כבעלת קטגוריות מוסריות הקיימות אפריורי ליחיד ולקהילה , ועל קיומם של עקרונות מוסר טהורים . על פי תפיסתי , כל סוגי האמונה והדת מכילים בתוכם קטגוריות וצווים לחיי היחיד והקהילה , וכולם נשענים על היות היחיד חי חברתי המשתוקק לשיח . בכולם שזור הפשר התיאולוגי במציאות האונטולוגיה ; מתרחש העירוב , הזיווג והשילוב של תפיסה תיאולוגית עם המציאות הרוחשת , עד היות המציאות עצמה אימננטית אלוהית , הנקבעת בהכרח בשרשרת
|
|