|
|
Page:158
מאוחרים יותר של ברנטאנו והוסרל ( ego ) ורעיונות פסיכיסטיים של פרויד , יונג , לאקאן ורבים אחרים , עד היום . מושג האלוהים מגיח לאורך כל ההיסטוריוסופיה של ההכרה באופן המשלים את פשר הפםיכיזם האנושי הנעלם והעלום , אותו "אני" יחידני רציף הנברא בצלם ; אותו רצף הכרה המהווה אותי , המלווה אותי והנעלם באופן מפתיע אל האין . תפיסת ה"אני" כשואפת לשלמות טהורה , להימזגות הסופית עם אינסופיותו של אלוהים ; נפש אחת , "פסיכיזם" עלום אך קבוע , ראשית התופעה . התחלה וסוף , מבריאה לגאולה , מראשית לאחרית , מלמעלה למטה , ומלמטה למעלה . ריקוד משותף של אלוהים עם אלוהים , אלים ואדם , ריקוד המכונן בפועל משמעויות פועלות במרחב . שיח מעורב של רצון אלוהי ואנושי יחסי שיח אנושיים מתערבבים עם שליחים ונביאים , סולם היררכי מזדקר אל מול היחיד . לא בכדי נכתב בסיפור התנכ"י "בצלם אלוהים ברא אותו" ( בראשית א כז , ( ולו רק בכדי לייצר את ההקשר התיאולוגי בין כוליות ואינסוף בעודו צלם אונטולוגי חי . בחיבור התיאולוגי עם האל אין סתם אדם "יש מאין . " לא סתם בן תמותה , כמו כל סוג ומין החי ומת . התיאולוגיה מאפשרת מתן של ערכי משמעויות היררכיות לפעילויותיה של הייחודיות הסובייקטיבית , של ההיות , סוג של התכווננות הוסרליאנית , של אנרגיה מכוננת חיים בהתאם לתפיסתה את המציאות הרוחשת . תפיסת המציאות לאורך כל ההיסטוריה של התפתחות ההכרה האנושית עד ימינו נשענת על עקרון הסיבתיות והשלמות . סביב תפיסה הכרתית זו התפתחו הרבה נגזרות לתורות הכרה , מידות ומוסר ; מתפיסות אליליות עתיקות וקסומות למיתולוגיות היווניות וסיפורי חוכמת המזרח הקדום , מהאמונות המונותיאיסטיות בגלגוליהן להתפתחות תורות מיסטיות באלפי השנים האחרונות . אותו זרם , אותו גלגל מים תיאולוגי אונטולוגי תיאולוגי הרוחש בתוך המרחב האימננטי האינסופי של משמעויות פועלות . סמלים , תדמיות , צלמים וסמנים
|
|