|
|
Page:9
פתח דבר ההיסטוריה של ההיסטוריוגרפיה מתמקדת לכאורה באישים , שעסקו במלאכה הזאת ; הם ההיסטוריונים , שבניגוד לקודמיהם , רושמי הכרוניקות והאנאלים , אינם מסתפקים בתיאור קורות הזמן — אם אכן אלה נמצאו להם ממקורות שונים — כי אם מבקשים לעמוד על טעמן ועל סיבות התהוותן . ברם , שאיפה זו מוציאה אותם מגדר הבחינה האובייקטיבית ומטילה ספק במדעיות עבודתם , מכיוון שכתיבתם מושפעת מהשקפת עולמם . אולם חסרון זה , המתגמד בלאו הכי בעקבות השימוש בשיטות המדעיות המסיעות לידם , יתרון בצדו , והוא זה העשוי להבטיח את השמירה על טיבו הכוללני של הנושא , פן ייהפך חיבורם לקובץ ביוגרפיות של היסטוריונים . כי על אף עיסוקו ומקצועו , נשאר ההיסטוריון כאחד האדם , המושפע ככל אחיו מהמתרחש בסביבתו , ואין כתיבתו מנותקת מחיי הרוח של החברה שבה הוא חי . אכן , כתיבתו משקפת במידה רבה את תקופתו הוא והופכת בדרך זו להיסטוריה שלה . מכאן חשיבותו של הניסיון לעקוב אחרי התפתחות ההיסטוריוגרפיה היהודית — המהווה סעיף בחקר עברנו הלאומי . חיבור כזה , המקיף זמנים ומקומות רבים ושונים , לא ניתן היה להיעשות בלי סיוע מתמשך מצד הספרייה הלאומית שליד האוניברסיטה העברית בירושלים , ואני חייב תודה לעובדיה , שמשירותם המקצועי והאדיב נהניתי כל הימים . את היסודות למחקר היסטורי העניקו לי מורי . ברצוני לכבד זכרם של שלושה מהם שאינם עוד אתנו , והם הפרופסורים הירושלמיים בן ציון דינור , ישראל היילפרין ושמואל אטינגר . בזכותם ובזכות תלמידיהם הרבים ממשיך חקר ההיסטוריה היהודית לתפוס את המקום הראוי לו במדעי הרוח . חובה מיוחדת אני חב למוסד ביאליק , ובעיקר למר אברהם שליין , שעמד לצדי ואפשר את ההוצאה לאור של ספרי ; ולגברת עטרה קליגמן , שטרחה ללא ליאות ובכשרון רב בהתקנתו לדפוס . אחרונים חביבים אשתי וחברי קיבוצי , שעקבו בהבנה ובסבלנות אחרי עבודתי והעניקו לי אותה תמיכה , שבלעדיה לא יכולתי לממש את שאיפתי . קיבוץ אפיקים , תשנ"ב ראובן מיכאל
|
|