|
|
Page:292
הרמ"א אינו דוחה את ההבחנה התלמודית בין מצווה דאורייתא ובין מצווה דרבנן , אבל הוא מוצא נתיבים המאפשרים לשמור על כבודו של האדם גם במקום שבו מדובר במצווה מן התורה . הוא פוטר את האחרים מלהסב את תשומת לבו של לובש הכלאיים , והוא מתיר לו להישאר בלבוש הכלאיים בבית המדרש . " והתעלמת : " כבוד האדם וחובת המצווה מצוות השבת אבדה היא מקום שבו מצאו חכמים בדברי התורה עצמה פתח לדחיית המצווה מפני כבוד האדם : לא תראה את ש › ר אחיך א › את שי › נדחים והתעלמת מהם השב תשיבם לאחיך ( דברים כב , א . ( והתעלמת מהם , פעמים שאתה מתעלם מהם ופעמים שאין אתה מתעלם מהם . הא כיצד ? אם היה כהן והיא בבית הקברות , או היה זקן ואינה לפי כבודו , או שהיתה מלאכתו מרובה משל חברו , לכך נאמר : "והתעלמת" ( ברכות יט ע"ב . ( את הזכות להתעלם , הרמוזה בפסוקי השבת אבדה , חכמים מפרשים לשלושה מקרים של התנגשות עם חובת המצווה : הכוהן פטור ממצוות השבת אבדה כאשר היא כרוכה בחילול קדושתו — אם הוא אמור להיכנס לבית קברות ולהיטמא למת כדי להשיב את האבדה . לפיכך לא זו בלבד שהוא פטור , אלא שהדבר אסור עליו . קדושת הכהונה גוברת על הערך האנושי חברתי של מצוות השבת אבדה . הזקן בלשון חכמים אינו דווקא זקן בגיל , אלא גם חכם מכובד , והוא פטור מחובת ההשבה משום שנשיאת שור או שה ברשות הרבים אינה לפי כבודו . כאן 324 להרחבה בנושא כבוד הבריות בפסיקת ההלכה ראו שפרבר , תשס"ח , עמ' . 160-147 כגורם המשפיע על פסיקת ההלכה אך לא מנוסח ככזה מפורשות , ראו דבריו של הרב אהרן ליכטנשטיין : " הרב יוסף דב סולבייצי'ק אמר לי פעם שבהרבה מקרים בהם הוא בא לפסוק , הגורם הבסיסי בעל המשקל הרב ביותר המנחה אותו הוא השיקול של ' כבוד הבריות . ' אמנם , כשהוא בא לנסח את הפסק ולהעלותו על הכתב הוא נתלה בגורמים אחרים . ואני משער , שתופעה זו אינה קיימת רק אצלו , אלא אצל פוסקים אחרים" ( ליכטנשטיין , תשנ"ג . (
|
|
|