|
|
Page:288
פרק ה כבוד האדם במבחן כבוד האדם הוא ערך יסודי המשפיע על כמה ענפים בהלכה , בכל תחומי החיים . כערכים אחרים גם הוא אינו ערך מוחלט , והוא עשוי להידחות מפני ערכים אחרים , הן ערכים אנושיים כלליים הן ערכים של עולם הקדושה . בפרק זה נבחן כמה דוגמאות שבהן ההלכה מכריעה בהתנגשויות כאלה באופנים שונים . יש לזכור שבשונה מערך החיים , שהוא מוגדר וברור , ערך הכבוד אינו ערך פשוט להגדרה , שכן מושג הכבוד משתנה מאדם לאדם , מחברה לחברה ומתקופה לתקופה . לכן לא ניתן לקבוע באופן מוחלט את היחסים בין ערך כבוד האדם ובין ערך הקדושה . עריות , נפשות וכבוד האדם בסוגיה הבאה עומדים זה מול זה ערך חיי אדם , איסור הניאוף וכבוד האדם : אמר רב יהודה אמר רב : מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשה אחת , והעלה לבו טינא [ כפי הנראה הכוונה לחולי מסוכן , נפשי או פיזי . [ ובאו ושאלו לרופאים , ואמרו : אין לו תקנה עד שתבעל . אמרו חכמים : ימות ואל תבעל לו . תעמוד לפניו ערומה ? ימות ואל תעמוד לפניו ערומה . תספר עמו מאחורי הגדר ? ימות ולא תספר עמו מאחורי הגדר . פליגי בה [ נחלקו בזה ] רבי יעקב בר אידי ורבי שמואל בר נחמני : חד אמר אשת איש היתה וחד אמר פנויה היתה . בשלמא למאן 321 לשון רש"י : " נימוק , מרוב אהבה נטמטם לבו והעלה חולי" ( סנהדרין עה ע"א . ( בעיני חכמים תשוקה עזה שלא באה על סיפוקה יכולה להיות סכנת נפשות . כך גם בתשוקה לאוכל ביום התענית : " בולמוס" של אכילה יכול להיחשב סכנת נפשות המתיר אכילה ביום הכיפורים ( משנה , יומא ח , ו , וכל המקורות המסתעפים ממנה . (
|
|
|