|
|
Page:267
לקבוע הלכות בדיני טומאה או בדיני טרפות . גם מישור הנתונים הממשיים אינו מוחלט , והוא מצריך קבלת הכרעות על ידי הפוסק , אם מפני שהשאלה שנויה במחלוקת המומחים , אם מפני שהמקרה הנדון אינו מתמיין בפשטות לקטגוריות המוכרות של מקורות ההלכה ולא ברור באיזו מידה עמדת המומחים מתאימה לשאלה ההלכתית . כך לדוגמה בשאלת הגדרת מעמדם של מכשירים חשמליים בהלכות שבת . גם ידיעה מדויקת של דרך פעולתם אינה מספיקה כדי להחליט אם הפעלת זרם חשמלי יש בה משום מלאכה . שני המישורים הללו — מישור המקורות ומישור הכרת המציאות — הם " חיצוניים" לפוסק וכביכול " אובייקטיביים . " לכאורה כל איש הלכה שיבוא לפסוק הלכה במקרים הללו עומד באופן תאורטי לפני אותו גוף מקורות תורניים ולפני אותן דעות מומחים . קיים מישור שלישי שהוא אישיותו הייחודית והחד פעמית של כל פוסק ופוסק . אישיותו של הפוסק מתעצבת בדרך גידולו , חינוכו ולימודו . חכמים אינם מכירים בקיומו של פוסק אובייקטיבי שאין לאישיותו משקל בפסיקה . כך יש להסביר את הקביעה שמי שקרא ושנה ולא שימש תלמידי חכמים אינו יכול להיות פוסק . למעשה אי אפשר להבחין באופן מוחלט בין שלושת המישורים מכיוון שהם מקרינים זה על זה . הפוסק מביא עמו אל שולחן הניתוחים את הרקע הלימודי האישי שלו , שבו הועדפו מקורות מסוימים על פני אחרים , שהרי אף אחד אינו יודע הכול ואינו מתייחס במידה שווה לכל המקורות שלפניו . יש העדפות שמקורן במסורת קהילתית או עדתית , יש העדפות שמקורן בעמדה אישית — להחמיר או להקל , יראת הוראה או " כוח דהיתרא עדיף [ כוחו של היתר ושל החכם המתיר עדיף מכוחו של האוסר והמחמיר " [ ( עירובין עב ע"ב . ( גם קריאת המציאות של הפוסקים משתנה מאחד לחברו . זה מייחס יתר חשיבות לשיקול הדעת המקצועי של הרופא , וזה מייחס יתר חשיבות לעמדתו הנפשית של החולה . זה מבקש לקרב רחוקים , וזה מבקש לגונן על הקרובים על ידי יצירת חיץ בינם ובין מי שבחוץ . זה רואה בתהליך היסטורי מסוים אתחלתא דגאולה , וזה רואה בו מעשה שטן . ההבדלים הללו אינם רק אישיותיים פנימיים אלא הם עצמם יכולים לנבוע ממסורת , מעמדה הגותית רעיונית , משיפוט מוסרי שונה וכך הלאה . גיבוש דעתו של הפוסק יכול לשלב כמה תחומי דעת והכרה כגון פסיכולוגיה , סוציולוגיה ואנתרופולוגיה . 301 ראו מאמרו של בנימין בראון , " פורמליזם וערכים : שלושה דגמים" ( בראון , תשס"ח . (
|
|
|