|
|
Page:260
מסורת תורה שבעל פה וביקשו להוכיח את אי אמינותה באמצעות הצבעה על ריבוי המחלוקות בה . הרמוניזציה בשונה מהגישה הדיאלקטית של הרב סולובייצ'יק , את הראי"ה קוק מקובל להציג כבעל גישה הרמוניסטית . זו גישה המבקשת לפתור את המחלוקת בדרך שתיתן ביטוי הולם ומקום מוגדר לכל אחד מן הצדדים . בפרשנות התלמודית , לדוגמה , נעשית הרמוניזציה בין מקורות סותרים על ידי העמדת כל אחד מהם במקרה או בהקשר אחר , כך שיתברר שאין ביניהם סתירה ישירה שכן הם אינם מדברים על מקרה זהה . זוהי ה"אוקימתא . " וכך כתב הראי"ה קוק באורות הקודש : כל הניגודים הנמצאים בהדעות , וכל אותה האפסיות שלפעמים נראה מחוג אחד על חברו , והניגודים הללו מתגדלים ביותר כל מה שהדעות תופסות מקום יותר גדול ברוח האדם , למסתכל פנימי מתראים הם בתואר ריחוקים מקומיים של שתילים , שהם משמשים לטובת רעננותם ושביעת יניקתם , כדי שכל אחד ואחד יתפתח במילואו , ותהיה הסגולה המיוחדת של כל אחד מחוטבה בכל פרטיה , מה שהקירוב היה מטשטש ומקלקל הכל . והאחדות המתואמה באה רק מתוך זה הריחוק , שרי בפירודא וסיים בחיבורא [ מתחיל בפירוד ומסיים בחיבור ] ( קוק תשמ"ה , א — חכמת הקודש : אות יא . ( 294 הדעה הגורסת שהמחלוקת נוצרה מתקלה נסמכת על ברייתא בסנהדרין פח ע"ב , " משרבו תלמידי הלל ושמאי שלא שמשו כל צרכם רבתה מחלוקת בישראל . " ראו אגרת רב שרירא גאון ; רמב"ם , הקדמה לפירוש המשנה ; הדעה ששני צדי המחלוקת הן אמיתה של תורה מצויה במקורות רבים , כגון דרשות הר"ן , הדרוש השביעי . חידושי הריטב"א על עירובין ( יג ע"ב . ( על התהוותן ההיסטורית של שתי הגישות הללו בימי חז"ל , ראו ברנדס , , 2002 עמ' . 106-93 295 בארמית : העמדה , ובעברית חדשה מתאים יותר : הצבה . על דרכי השימוש באוקימתא ראו ברנדס , תשס"ד .
|
|