|
|
Page:228
[ ... ] ההבדל שבין תאר " אדם" לתאר " איש [ ... ] , " כל האומות שאין עליהם עול מצות המיוחדת לישראל , ואינם עובדים את ה' כי אם בענינים המסכימים עם שכל אנושי [ ... ] עד שאין בפנימיותם שום התנגדות נגד המחוייבות עליהם , ונהפוך הוא כולם הם נטועים בטבע כל איש ואיש , לכן אין לייחס אליהם תואר אדם , דשם זה לא הונח כי אם על מי שנטיית מזוג טבעו נטוע בו הפך המכוון בתכלית האנושי באמת [ ... ] ולפי שהישראלי שרוב עבודתו לה' כפי חוקי ה' שהם מתנגדים לטבע ושכל אנושי , הוא אשר יתכן לכנותו בשם תואר אדם , אבל כל שאינו מבני ישראל שאין תכליתו ( לפי המכוון ממנו יתברך עליו ) כי אם להיותו חיי שלמות המסכימים לשכלו ולטבעו , לא יתכן עליו שם " אדם" כי אם שם " איש . " וזהו שכללום רבותינו בשם איש והוציאום משם אדם ; יותר מזה אמרו במכדרשב"י ( דברים לז , במדבר נט ) תלמיד חכם נקרא אדם , וישראל עם הארץ לא נקרא אדם , וכן אמרו גם כן לא אתקרי בן אדם אלא כד עסק בתורה , וכן אמרו : מי שהוא בעל מצות נקרא אדם , השומר שבת נקרא אדם , מי שנותן צדקה נקרא אדם , וגם דבריהם אלה יש להם יסוד בלשון [ ... ] הנה תראה שאינו כי אם מחסרון דעת האומר שמאמר זה מעורר שנאה לשאינם מדת ישראל חס ושלום ( פירוש הכתב והקבלה לבמדבר לא , כ . ( דבריו של בעל הכתב והקבלה מייצגים עמדה אפולוגטית של פרשן מודרני המתמודד בחיבורו עם הביקורת של בני זמנו , המשכילים והנאורים מישראל ומאומות העולם , נגד המאמר המפלה והמקומם של חז"ל . בעיקרו של דבר ההבחנה שהוא מתאר היא בין המושג הרחב של " איש" ובני אנוש , המתייחס אל כלל האנושות ואינו מוציא מן הכלל את הגויים , ובין ההגדרה המצמצמת של רבי שמעון בן יוחאי , המשמשת בהקשר של קיום תרי"ג המצוות . במבט ראשון עמדתו נראית כאפולוגטיקה צרופה , ואולם לפי המתבאר בדברינו , דבריו הולמים יפה את התפיסה הדיאלקטית היסודית בתורה , כמו שהיא מתוארת בכל חלקי חיבורנו זה . 267 לסקירת הדיון ההלכתי בנושא ראו אנציקלופדיה תלמודית , הערך " אדם , " סעיף טו .
|
|