|
|
Page:222
ריבית האיסור על ריבית הוא אחת הדוגמאות המובהקות למצווה המפלה בבירור בין ישראל לנוכרים , כמפורש בתורה : לא תשיך לאחיך נשך כסף נשך אכל נשך כל דבר אשר ישך : לנכרי תשיך › לאחיך לא תשיך למען יברכך ה' א להיך בכל משלח ידך על הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה ( דברים כג , כ-כא . ( הפער בין האיסור על לקיחת ריבית בין יהודים וההיתר לקחתה מגויים הביא לידי שנאת ישראל ואיבה מרובה ביחסי יהודים ונוכרים , בעיקר בימי הביניים . הנצרות והאסלאם אימצו את איסור הריבית , אך לא יכלו להיפטר מן הצורך להשתמש בהלוואות בריבית , ובמקרים רבים היו אלו היהודים שסיפקו את הממון . היהודים הצדיקו עצמם בשני אופנים : האחד הצדיק את ההתפרנסות בדרך המאוסה של הריבית בכך שההכרח לא יגונה , שהרי לא נותרו בידם מקצועות חופשיים רבים אחרי שהשליטים ועמי הארץ בארצות שישבו בהן הדירו אותם מהם . רק בתחום הריבית יכלו למצוא את פרנסתם במידה שתאפשר להם לשרוד בגלות הקשה . הנימוק האחר היה שהאיסור על ריבית אינו איסור טבעי , כלל אנושי , אלא רק מצווה פנימית ישראלית . אין בריבית חטא מהותי כאשר היא נעשית בהסכמת שני הצדדים וכחלק מעסקה כלכלית לגיטימית . במשך הדורות התברר שקשה עד בלתי אפשרי לקיים כלכלה מפותחת בלי ריבית , אומות העולם " הכשירו" את הריבית ואף בין היהודים לבין עצמם נמצאה דרך לעקוף את האיסור על ידי " היתר עיסקא . " ההימנעות מלקיחת ריבית הצטמצמה אפוא להלוואות " חברתיות" ו"קהילתיות" מן הסוג של " קופת גמ"ח" ( גמילות חסדים . ( בכך שב איסור הריבית למידתו הראשונית — מצווה המיועדת לחזק את הסולידריות בין שאול ליברמן , “ Achievements and Aspirations of Modern Jewish Scholarship " ;( Lieberman , 1979 ) ואליעזר שמשון ( א"ש ) רוזנטל , " שני דברים" ( רוזנטל , תשמ"ג . ( וראו בפרק "בין ישראל לאומות העולם" בספרי אגדה למעשה ב ( ברנדס , . ( 2011 262 היתר עיסקא הוא מעין הסכם פיקטיבי ההופך את ההלוואה בריבית לשותפות עסקית . המלווה כביכול אינו מקבל ריבית אלא חלק מן הרווחים של שותפו הלווה . עוד על כך ראו להלן בהערה . 336
|
|
|