|
|
Page:218
חמש פעמים חוזרת המילה " אחיך" בפסקה הקצרה של מצוות השבת אבדה בספר דברים . חכמים דייקו מכאן שאין חובה להשיב אבדה לגוי ( ויש אומרים שגם לבן ישראל מומר , עבודה זרה כו ע"ב , ( מלבד במקום שיש בו חילול השם ( בבא קמא קיג ע"ב . ( לא זו בלבד שאין חובה להשיב אבדה לגוי , אלא יש האומרים שהשבת אבדה לגוי היא מעשה מיותר , ואף פסול , אף כי אינו אסור : אמר רב יהודה אמר רב : המשיא את בתו לזקן והמשיא אשה לבנו קטן והמחזיר אבידה לנכרי , עליו הכתוב אומר : " למען ספות הרוה את הצמאה לא יאבה ה' סלח לו" ( סנהדרין עו ע"ב . ( מהצירוף של שלושת המעשים הפסולים והפסוק " ספות הרוה את הצמאה" אפשר להבין שמדובר במעשים הנראים כמעשים של מצווה , אך יש בהם פסול המבטל את ערך המצווה שבהם . לדברי רש"י הפסול בהשבת אבדה לנוכרי הוא בכך שהעושה כן אינו מבחין בין מעשה מצווה של ממש למעשה וולונטרי . לדעת הרמב"ם הפסול הוא בכך שהוא "מחזיק ידי עוברי עברה . " לעתים נדרש לחרוג משורת הדין ולקיים מצוות בעלות אופי של סולידריות לאומית גם כלפי אומות העולם משיקולים של תקינות היחסים עם הגויים , כפסקו של הרמב"ם : אבידת הגוי מותרת שנאמר : אבידת אחיך ( דברים כב , ג , ( והמחזירה הרי זה עובר עבירה , מפני שהוא מחזיק ידי רשעי עולם . ואם החזירה לקדש את השם כדי שיפארו את ישראל וידעו שהם בעלי אמונה הרי זה משובח . ובמקום שיש חלול השם אבידתו אסורה [ כלומר , אבדתו של הגוי אסורה לישראל , [ וחייב להחזירה . ובכל מקום מכניסין כליהם מפני הגנבים ככלי ישראל [ כאשר הישראלי רואה גנבים המסכנים רכושו של הגוי , עליו להגן עליו כעל רכושו של ישראל ] מפני דרכי שלום ( רמב"ם , הלכות גזלה ואבדה יא , ג . ( במערכת ההנמקות של הרמב"ם להלכות השבת אבדה אפשר לראות דגם אופייני למורכבותו של היחס לנוכרי בהלכה בכלל . אבדתו מותרת מכיוון שמצוות השבת אבדה אינה נחשבת ערך יסודי אנושי , כי אם מצווה של סולידריות ואחווה
|
|
|