|
|
Page:204
מצווה זו אינה מצווה על אהבת כלל בני האדם . לא זו בלבד שאינה חלה כלפי כלל האנושות , וגם אינה נדרשת מכל בני האדם , אלא שאינה מחייבת כלפי כל אדם מישראל : אהוב את כולם ושנא את המינין ואת המשומדים ואת המסורות . וכן דוד אמר : " משנאיך ה' אשנא ובמתקוממך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי" ( תהלים קלט , כא-כב . ( הלא הוא אומר : " ואהבת לרעך כמוך אני ה' " ( ויקרא יט , יח ) [ מה טעם ? כי אני ] בראתיו , ואם עושה מעשה עמך אתה אוהבו , ואם לאו אי אתה אוהבו ( אבות דרבי נתן , נוסח א , פרק טז . ( רבי עקיבא מצטט את הפסוק " ואהבת לרעך כמוך" מתוך פרשת קדושים בספר ויקרא . הציווי לאהבת הרע בפסוק זה מוגבל לקהילה המקודשת של שומרי המצוות . מי שאינו בכלל הקהילה הזאת , לא זו בלבד שאינו זכאי לאהבה , אלא שבמקרים מסוימים אף ראוי לשונאו . כנגדו מפנה בן עזאי את תשומת הלב לקיומה של מחויבות אחרת כלפי הזולת , זו הכלל אנושית שמקורה בבריאת האדם בספר בראשית . תפיסתו של בן עזאי , המיוסדת על הפסוק "זה ספר תולדות אדם , " מתאימה לתודעת צלם אלוהים שתוארה בהרחבה בשער הראשון . הסולידריות הכלל אנושית רחבה ומקיפה יותר מזו הפנים ישראלית , ולכן בן עזאי קובע כי " זה כלל גדול מזה . " המחלוקת בין רבי עקיבא ובן עזאי היא עוד מופע של אותה שניות שאנו עוסקים בה לאורכו של חיבור זה , ה"גוי הקדוש" מול "צלם אלוהים . " מצוות מכוננות סולידריות לאומית חטיבת המצוות בפרשת קדושים , שעמם נמנית גם מצוות " ואהבת לרעך כמוך , " כוללת מצוות הקשורות קשר הדוק עם הגדרת עם ישראל כעם קדוש . 247 על משנת " כל המקיים נפש אחת מישראל , " ומחלוקת בן עזאי ורבי עקיבא בהקשר זה , ראו אורבך , תשל"א .
|
|
|