|
|
Page:191
התכלית של יציאת מצרים . האב חוזר על ההנחה הבסיסית : משמעותה של היציאה מעבדות לחירות אינה החופש האישי , אלא רק השחרור משעבוד כדי לאפשר את עבודת ה' וקיום מצוותיו . מקומו החשוב של " זכר ליציאת מצרים" בעשרות מצוות בתורה ובאין ספור אזכורים בתפילה נובע מהיותה של יציאת מצרים האירוע ההיסטורי המכונן בתודעת האומה את הופעתו של עם ישראל בעולם כ"עם ה , "' והיא שיצרה את מחויבותו של העם כלפי ה' המוציאם ממצרים . מצוות רבות נועדו להזכיר ישירות את יציאת מצרים , ואחרות קושרו בעקיפין או ישירות למאורעות אלה , ובכך מובהר ייחודן כמצוות המהוות את תכלית קיומו של עם ישראל . דוגמה לכך היא האופן שמדרש ההלכה לספר ויקרא מסביר מדוע יציאת מצרים מוזכרת בחתימתה של הפרשייה המצווה על דיוק במידות ומשקלות : לא תעש › עול במשפט במדה במשקל › במש › רה : מאזני צדק אבני צדק איפת צדק והין צדק יהיה לכם אני ה' אלהיכם אשר ה › צאתי אתכם מארץ מצרים ( ויקרא יט , לה-לו . ( " אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים" על תנאי כך הוצאתי אתכם מארץ מצרים , על תנאי שתקבלו עליכם מצות מידות שכל המודה במצות מידות מודה ביציאת מצרים , וכל הכופר במצות מידות כופר ביציאת מצרים ( ספרא , קדושים , פרשה ג , ח . ( הדרשן תהה מה הקשר שבין החובה להקפיד על המידות ועל המשקלות ובין יציאת מצרים . בתשובתו אין מענה למקרה הפרטי , אלא ערך כללי — יציאת מצרים הייתה בתנאי שיקבלו את המצוות , ובכללן מצוות מידות . לכן הכפירה במצווה היא כפירה ביציאת מצרים כולה . מתחוור שהבעיה איננה הכפירה בעובדה ההיסטורית , אלא במשמעותה הערכית : חובתו של עם ישראל לקיים מצוות ה' מקורה בהכרה במשמעותה של יציאת מצרים . 234 לחובת האזכור המילולי של יציאת מצרים ראו למשל בקריאת שמע : משנה , ברכות א , ה ; ברכות יב ע"ב ; בברכת המזון , בקידוש : פסחים קיז ע"ב ; בהלל : פסחים קיח ע"א .
|
|
|