|
|
Page:167
שהן בני אברהם יצחק ויעקב , אלא עד שלא יתחילו במלאכה צא ואמור להם : על מנת שאין לכם עלי אלא פת וקטנית בלבד . רבן שמעון בן גמליאל אומר לא היה צריך לומר . הכל כמנהג המדינה ( משנה , בבא מציעא ז , א . ( לדעתו של רבי יוחנן בן מתיא , בעל הבית השוכר את הפועלים אינו יכול לעמוד בהתחייבות הנובעת מן הזכויות המגיעות לפועלים לסעודתם , שכן מכיוון שהם " בני אברהם יצחק ויעקב" הם זכאים לאכול כ"סעודת שלמה בשעתו" ( מלכים א ח , ב-ג . ( המשנה מציעה שני נתיבים להגבלת הזכות הזאת כדי לאפשר גם את זכויותיו הממוניות הסבירות של המעסיק . האחת , להגביל מראש בהסכם את הסעודה ל"פת וקטנית" בלבד , והאחרת , כללית יותר , להסתמך על " מנהג המדינה" כאיזון הוגן בין זכויות הפועל לבין אפשרויותיו של בעל הבית . זכות הפועל לאכול בשעת העבודה התנגשות אחרת של זכויות בין הפועל למעסיקו מצויה במצוות " כי תבוא בכרם רעך" ( דברים כג , כה-כו ) — זכותו של הפועל לאכול מן הפרות בכרם שהוא עובד בו חייבת להיות מוגבלת בזכויות הקניין של הבעלים בכרמו . המערכת המפורטת של הלכות אלו מיועדת לאזן בין שתי הזכויות המתנגשות . כך חתם הרמב"ם את הלכות שכירות : כדרך שמוזהר בעל הבית שלא יגזול שכר עני ולא יעכבנו , כך העני מוזהר שלא יגזול מלאכת בעל הבית ויבטל מעט בכאן ומעט בכאן ומוציא כל היום במרמה , אלא חייב לדקדק על עצמו בזמן . שהרי הקפידו על ברכה רביעית של ברכת המזון שלא יברך אותה , וכן חייב לעבוד בכל כחו שהרי יעקב הצדיק אמר " כי בכל כחי עבדתי את אביכן , " לפיכך נטל שכר זאת אף בעולם הזה שנאמר " ויפרץ האיש מאד מאד" ( רמב"ם , הלכות שכירות יג , ז . ( 213 משנה , בבא מציעא ז , ב ; בבא מציעא פז ע"א-פט ע"ב ; רמב"ם , ספר המצוות , עשה רא ; רמב"ם , הלכות שכירות יב ; שולחן ערוך , חושן משפט שלז .
|
|