|
|
Page:158
והטילו ספק בסיכויים הצבאיים והמדיניים להצלחתו מתו במגפה ; קרח ועדתו , שחלקו על המינויים שמינה משה רבנו , פצתה האדמה את פיה ובלעה אותם ; ואפילו מרים , אחותו של משה , לקתה בצרעת אחרי שביקרה את התנהגותו של אחיה . במבט ראשון זו נראית מדיניות מעשית של סתימת פיות . אבל נראה שפרקים אלו של תקופת המדבר הם היוצא מן הכלל המלמד על הכלל . העובדה שה' מנמק את ההתנגדות לביקורת של מרים ואהרן על משה בכך שהוא אינו ככל האדם וכשאר הנביאים ( במדבר יב , ז , ( או בכך שהביקורת מקורה בשיקולים לא הגונים ולא ענייניים , כבפרשת קרח , מלמדת שעל שאר האדם וגם על מנהיגים וחכמים יש מקום לביקורת . פעולתם של נביאי ישראל היא הדוגמה ההפוכה של חופש דעות גמור , ביקורת נחרצת על המשטר גם תוך כדי סיכון עצמי . על פי עדות המקרא עצמו נראה שתרבות חופש הוויכוח והפולמוס , גם כנגד ההנהגה , הייתה תופעה מצויה בישראל . המלכים נהגו שלא להסתפק בדבריהם של נביאי החצר שלהם וביקשו לשמוע קולות נוספים , גם אם לא נעמו לאוזניהם ולעתים אף התנכלו להם . דפוס מקראי זה התעצם עוד יותר בעולם בית המדרש של התנאים והאמוראים ונהפך ליסוד חיוני ביותר בקיומה של כל חברה יהודית . עבדות מעמדו של העבד ומציאות של עבדות מוכרים כלגיטימיים בתורה , בהלכה ובמסורת היהודית בכל הדורות . היחס השלילי כלפי העבדות בתורה מופיע כלפי אדם מישראל הבוחר להכפיף עצמו כעבד לאדם אחר ולא להיות " עבד ה "' בלבד . זהו " עבד נרצע" ( בעקבות שמות כא , ו . ( עוד היבט של שלילת העבדות מופיע בפרשת גאולת העבדים והקרקעות בספר ויקרא , שבה מוטלת חובה על קרובי משפחתו של מי שמכר עצמו לעבד לגאלו ולפדותו מן העבדות . ואולם נראה שהדבר אינו נובע משלילת העבדות כשהיא לעצמה , אלא מהחובה לתמוך באח הכושל : " כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו ובא גואלו הקרוב אליו וגאל את ממכר 196 ראו מאמרו של אמנון שפירא , " חופש הדעה וחופש הביקורת במקרא" ( שפירא , , ( 1997 וכן בפרק " חירות האדם במקרא" בספר דמוקרטיה ראשונית במקרא ( שפירא , תשס"ט . (
|
|
|