|
|
Page:127
שלא זו בלבד שלכל אדם חלק משלו בעולם שאין חברו רשאי לפגוע בו , אלא שמן השמים משגיחים שלא יוכל לעשות זאת . מובן שמלבד ההשגחה השמימית , הנסתרת מעיני האדם ומהבנתו , נחוצה גם השגחה אנושית בדמות שמירה על הרכוש וחוק הדואג להגנה ולאכיפה . במקום שבו אין קניין אין גנבה , ולכן היחס לעברת הגנבה קל יותר . בחברה קולקטיביסטית , יחד עם ירידת הערך של הרכוש הפרטי , ניכרת לעתים ירידה בחומרת ההתייחסות לעברת הגנבה . מן העבר השני , בחברה המעניקה ערך גבוה לממון הפרטי , יש נטייה פסיכולוגית , ואולי גם משפטית , להקל בעברת גנבה מממון הציבור לעומת גנבה מן הפרט , וחכמים יצאו חוצץ גם נגד תופעה זו . המושג התלמודי לפגיעה ברכוש ציבורי הוא " גזל הרבים , " והוא נחשב חמור מגזל ממון היחיד : חמור גזל הרבים מגזל היחיד , שהגוזל את היחיד יכול לפייסו ולהחזיר לו גזילו . הגוזל את הרבים אין יכול לפייסן ולהחזיר להן גזילן ( תוספתא , בבא קמא י , יד . ( הרוחני . ההנחה האינטואיטיבית של פוסקי הדור האחרון היא שגם גנבת זכויות יוצרים היא גנבה , אף שקשה למצוא במקורות ההלכה הפורמליים התייחסות למושג זה ; כשנוצרה ספרות ההלכה — מן המשנה ועד ספרות השו"ת של האחרונים — הוא לא היה קיים בצורתו ובהיקפו הנוכחיים . ראו רקובר , תשס"ג ; אברהם , תשס"ה . 154 במקביל לדיני הקניין והממונות של חז"ל ראוי לבחון את הכתבים של כתות מדבר יהודה וים המלח , שבהם התקיימה חברה שיתופית . ראו לדוגמה מגן ברושי , " אורחות חיים בקומראן" ( ברושי , תשס"ט ;( כנה ורמן ואהרן שמש , " ההלכה במגילות מדבר יהודה" ( ורמן ושמש , תשס"ט , ( ובמחקרה רחב היריעה של מרפי . ( Murphy , 2001 ) נראה שהלכות דיני הממונות בספרות חכמים מפותחות הרבה יותר מאלו שבכתבי הכת , גם בשל החשיבות שחכמים ייחסו לערך הקניין הפרטי . 155 ראו לדוגמה בבא קמא נ ע"ב : " מעשה באדם אחד שהיה מסקל מרשותו לרשות הרבים ומצאו חסיד אחד . אמר לו : ריקה מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך ? לגלג עליו . לימים נצרך למכור שדהו והיה מהלך באותו רשות הרבים ונכשל באותן אבנים , אמר : יפה אמר לי אותו חסיד , מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך . " לצד האיסור , העברה ועונשה בידי אדם , הסיפור ה"חסידי" מצביע גם על עונש בידי שמים .
|
|