|
|
Page:92
ויתנם ביד הגבענים ויקיעם בהר לפני ה' ויפל › שבעתם יחד והמה המת › בימי קציר בראשנים בתחלת קציר שערים . ותקח רצפה בת איה את השק ותטה › לה אל הצ › ר מתחלת קציר עד נתך מים עליהם מן השמים ולא נתנה ע › ף השמים לנ › ח עליהם י › מם ואת חית השדה לילה ( שמואל ב כא , ט-י . ( כחצי שנה — מתחילת קציר שעורים באביב ועד ראשית הגשמים בסתיו — נשארה רצפה בת איה לצד הגוויות התלויות כדי לגרש את העופות ואת בעלי החיים שעטו עליהן לאוכלן . סיפורה של רצפה בת איה הוא סיפור מופת מקראי המצביע על החשיבות הגדולה המיוחסת לדאגה לכבוד המת . בד בבד הוא גם מקור לסיוג הערך של כבוד המת ולדחייתו מפני ערכים אחרים . על פי חז"ל גוויותיהם של בני שאול הושארו תלויות במשך כל הקיץ כדי לעורר " קידוש השם ! " העוברים ושבים למדו לדעת שבני שאול הוצאו להורג על שהפרו את הברית עם הגבעונים והרגום : רבי אבא בר זמינא בשם רבי הושעיה : גדול הוא קידוש השם מחילול השם , בחילול השם כתיב " לא תלין נבלתו על העץ" ובקידוש השם כתיב " מתחילת הקציר עד נתך מים עליהם , " מלמד שהיו תלויין מששה עשר בניסן עד שבעה עשר במרחשון . והיו העוברים והשבים אומרים מה חטאו אילו שנשתנית עליהן מידת הדין ? והיו אומרים : על שפשטו ידיהן בגרים גרורים . אמרו : מה אם אילו [ הגבעונים ] שלא נתגיירו לשם שמים ראו היאך תבע הקדוש ברוך הוא את דמן , המתגייר לשם שמים על אחת כמה וכמה ! אין אלוה כאלהיכם ואין אומה כאומתכם , ואין לנו להידבק אלא בכם הרבה גרים נתגיירו באותה שעה ( ירושלמי , קידושין ד , א . ( חז"ל מחריפים את המסר המשתמע מפשוטו של מקרא ומחדדים אותו . לדבריו של רבי הושעיה אפשר דוד לגבעונים לתלות את הגוויות של שבעת צאצאי שאול בשל סיבה חינוכית : כדי שכל העוברים ושבים ישמעו ויראו — כך נעשה למי שפגע בגרים .
|
|
|