|
|
Page:90
כבוד הזולת נגזר מכבודו של האדם עצמו , ונקודת הייחוס הראשונית היא האדם היחידי . נקודת המוצא להגדרת הכבוד היא אנושית אישית ונשענת של ערך השוויון בין בני אדם . עליך לראות בזולתך שווה לך , ומתוך כך תבין שכשם שאתה חפץ בכבוד , כך ראוי שתכבד את זולתך . כנגדה קיימת גישה אחרת , הגוזרת את כבוד האדם מכבוד האלוהים : בן עזאי אומר : " זה ספר תולדות אדם" ( בראשית ה , א ) כלל גדול בתורה . רבי עקיבה אומר : " ואהבת לרעך כמוך" ( ויקרא יט , יח ) כלל גדול ממנו , שלא תאמר הואיל וניתבזיתי יתבזה חבירי , אמר רבי תנחומא אם עשית כן דע למי אתה מבזה , " בדמות אלהים עשה אתו" ( בראשית רבה כד , ז , עמ' . ( 237 נראה שבניגוד לבן עזאי ורבי עקיבא , הגוזרים את חובת כבוד הזולת מכבודו של האדם עצמו , רבי תנחומא מעביר את מקור הכבוד ל"דמות אלוהים . " ספק בעיניי אם יש לחדד הבדל זה כמחלוקת , או שמא רבי תנחומא מצביע על מקור הערך , ואילו התנאים הצביעו על הדרך להגדיר אותו . שכן גם אם מקור הערך הוא כבוד אלוהים , עדיין טיבו של מושג הכבוד צריך להתפרט במונחים אנושיים . כבוד המת המקור המקראי לכך שכבוד האדם נגזר מכבוד האלוהים ומהיותו צלם אלוהים הוא איסור הלנת המת ומצוות הקבורה הנובעת ממנו : 89 במובן מסוים גישה זו דומה לצו הקטגורי של קאנט , לפחות בחלק מן ההיבטים והפרשנויות שלו , ובעיקר בכל הקשור לכך שהוא אינו נוטל את הערך המוסרי ממקור הטרונומי , אלא גוזר אותו מן התודעה האוטונומית של האדם . 90 כמו קודמיהם , הלל הזקן ( לקמן עמ' ( 93 ורבי אליעזר ( לעיל עמ' . ( 89 91 בהמשך הפסקה מוצע הסבר אחר : " דבר אחר : יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך , כיצד ? בזמן שיש לו לאדם מאה רבוא ונוטלים את כל ממונו אל יפגום את עצמו בשוה פרוטה . " לא ברור מהו אותו פגם שחוששים שאדם יעשה לעצמו .
|
|