|
|
Page:78
גנב הבא במחתרת סעיף משני של דין רודף הוא ההיתר לפגוע — לרבות להרוג — בגנב שהנסיבות מחשידות שהוא מסכן את חייו של הבעלים או השומר ועלול לפגוע בהם אם הללו ינסו למנוע אותו מן הגנבה . פרשה זו נקראת "גנב הבא במחתרת . " אם במחתרת ימצא הגנב והכה ומת אין ל › דמים : אם זרחה השמש עליו דמים ל › שלם ישלם ( שמות כב , א . ( ביד בעל הבית ניתן כאן היתר להרוג בלא דין ומשפט , שמקורו בזכותו להגן על ביתו ועל רכושו . אין דורשים מבעל הבית לאפשר את הגנבה ובלבד שלא להסתכן בשפיכות דמים . התורה מכירה בזכותו הטבעית של אדם להגן על שלו . הבא במחתרת בין ביום בין בלילה אין לו דמים , אלא אם הרגו בעל הבית או שאר האדם פטורין , ורשות יש לכל להרגו בין בחול בין בשבת בכל מיתה שיכולין להמיתו , שנאמר : "אין לו דמים . " הוא דן הן בגדרי מוסר הן במעמדו של הנהג כרודף , ומסקנתו היא שאחרי התראה והתייעצות עם בית דין המסירה מותרת ואף מחויבת . חלק מאי הבהירות מסביב לדין מוסר מקורו בתפיסתו כהגנה על זכויות המיעוט היהודי הנרדף בתוך סביבה עוינת . יש הנוטים להעתיק את תודעת הנרדפות והסכנה המתמדת לכל מקום שיש בו קהילה יהודית דתית המתמודדת עם סביבה זרה באמונותיה ובתרבותה , גם אם אין נשקפת ממנה כל סכנת נפשות . כנגדם יש הסבורים שהתנהלות על פי החוק במדינה מתוקנת היא חובה גמורה . לדוגמה , הרב מכלוף הכהן מג'רבה פסק בפשטות שאין מקום לשימוש במושג " מוסר" באשר לבעל תפקיד ציבורי נבחר בקהילה היהודית המדווח על חייבי מס לרשויות המדינה הנוכרית ( שו"ת שואל ונשאל , חלק א , חושן משפט , יב . ( 73 בשנים האחרונות הייתה זכות ההתגוננות של הבעלים מתוך הפעלת כוח קטלני נושא לפולמוס ציבורי בעקבות פרשת החוואי שי דרומי , שבינואר 2007 ירה בפורצים שנכנסו לחוותו שבנגב באישון לילה . בתיקון לחוק העונשין , שנודע בציבור כ"חוק דרומי , " הוכנס הסעיף לחוק המעגן את זכותו של הבעלים להגן על שטחו : חוק העונשין ( תיקון מס' ( 98 התשס"ח . 2008-
|
|
|