|
|
Page:57
שפיכות דמים : בין איסור רציחה לעונש מוות התיאור הסיפורי של הרצח ועונשו אצל בני אדם מוחלף אצל בני נח בצו משפטי : שפך דם האדם באדם דמ › ישפך כי בצלם א להים עשה את האדם ( בראשית ט , ו . ( הפסוק המצווה על בני נח להימנע משפיכות דמים מניח מיניה וביה את קיומו של " שופך דם האדם" בעולם . בין פסוק בריאת האדם בצלם אלוהים בפרק א ובין פסוק האיסור לשפוך את דמו של יצור זה שנברא בצלם אלוהים בפרק ט כבר רצח קין , ה"בן אדם" הראשון , את אחיו את הבל ( בראשית ד , ח . ( אחריו בא למך , נכד נינו של קין , שהוא הראשון לרוצחים בשגגה ( בראשית ד , כג , ופירוש רש"י שם . ( ואחרי שני אלו כבר התמלאה הארץ "חמס" ( בראשית ו , יג . ( הצו " שופך דם האדם באדם דמו יישפך" מכיל לא רק את איסור הרציחה , אלא גם את עונשו של שופך הדם , ובכך גם מצביע על הצורך לאכוף את האיסור . הוא מניח את היסוד לשלילת זכות החיים של האדם על ידי אדם אחר , את עונש המוות . יחד עם יסוד החובה לשמור על חיי אדם מכל משמר מופיעה גם הדרישה לקטול את חייו של אדם הפוגע בחייו של אדם אחר . הגנת החיים כדי לקיים את זכויותיו של אדם , יש למנוע בכוח מן הזולת את האפשרות לשלול אותן ממנו . האדם זכאי לעשות זאת בעצמו , וזה מקורה של זכות ההגנה העצמית ומקורה של הזכות של האדם לעשות דין לעצמו . זהו גם אחד המקורות להצדקת הצורך של בני האדם להתאגד ולכונן חברה מתוקנת שיש לה אמצעים להגן על זכויות האדם . צורך זה נעשה חובה בסיסית של כל חברה אנושית , ומכאן , בהרחבה , הלגיטימציה לשימוש בכוח לשם הגנה על חיי אדם וחברה , הן בדרך 45 לסיכום תמציתי של היחס לרצח ולרוצחים במשפט העברי ראו מאמרו של חיים כהן , "רצח ושפיכות דמים במשפט העברי" ( כהן , תשס"ב . (
|
|
|