|
|
Page:13
לפי תפיסה זו העובדה שהיהדות נקלעה למצב של גלות שבו היא חסרה כמה אטריבוטים של לאומיות "נורמלית" אין בה כדי לערער על היותה בראש ובראשונה הוויה לאומית . הדת בעיני הוגים אלה אינה אלא אחד ממרכיבי התרבות הלאומית ; היא יצירת רוח העם שקדמה לה ותתקיים גם אם תעבור הדת מן העולם . לפי התפיסה הזאת , הדומיננטית והמקובלת לפחות על מרבית היהודים החיים בישראל , ללאום היהודי משתייכים כל אלה הרואים עצמם כיהודים , ואף נראים כך על ידי האחרים , ותהיינה אמונותיהם המטפיזיות והאחרות אשר יהיו , ואורח חייהם יהיה אשר יהיה . פרשנות זו של הקיום היהודי בלאומיות לכל דבר שהיא צעירה לימים ( כמאה שנה מפרשנותה כקהילה דתית גרידא ) נראתה אף היא בהכרח ליהודים מסורתיים "של כל ימות השנה" כהמצאה חדשה של דבר מה שלא היה לפנים . ואמנם ניתן לראות בשתי הפרשנויות המודרניות הללו של הקיום היהודי בעבר המצאה חדשה של קיום זה בהווה . אילו זהותם של בני אדם - האינדיבידואלית או הקולקטיבית - היתה ניתנת לקביעה " מבחוץ , " בלא זיקה לאופן שבו הם עצמם מפרשים את זהותם , בדומה לאופן שבו אנו מזהים מינים וסוגים "טבעיים" של דוממים , צמחים ובעלי חיים , היו שתי הפרשנויות החדשות שניתנו ליהדות בעידן המודרני זיוף מלאכותי של מהותה ההיסטורית . אולם בני אדם אינם הוויות דוממות ובלתי משתנות שאפשר להכריע בדבר זהותם " בלי לשאול אותם" עליה , כלומר בלי קשר לראייתם העצמית . בכל ההיסטוריה שלו האדם הוא הוויה המפרשת את עצמה , ופרשנות זו , ולא אבולוציה כלשהי של "טבע האדם , " היא המניע העיקרי של ההיסטוריה האנושית , היא האחראית לכך שלאדם יש גם היסטוריה ולא רק אבולוציה פיזית או אנתרופולוגית . לפיכך אילו קיבלו על עצמם כל היהודים כולם את תפיסת השכלת ברלין והרפורמה שהיהדות אינה אלא דת המתיישבת בנקל עם כל קיום לאומי טריטוריאלי , היתה היהדות נעשית באמת לדת קונפסיונלית נטולת לאומיות ולא חשוב מה היתה בעברה . אולם יהודי מזרח אירופה ברובם המכריע וכן גם חלק ניכר מיהודי המערב לא קיבלו פירוש זה של יהודיותם . תפיסתם את עברם היתה
|
|
|