|
|
Page:40
איש מודיעין אדם , מנהל ובולדוזר במשך 30 שנה שירת גדעון עזרא בשב"כ , ובמהלכן התקדם עד שהיה לסגן ראש השב"כ . הוא היה איש מקצוע מסור , מופת לפקודיו ומחובר לשטח בכל ישותו . הוא עבד סביב השעון , לא הזניח שום פרט ולא שכח את בני האדם שמאחורי התפקידים . לרגל יום השנה הראשון לפטירתו מספרים שניים מאנשי השירות שהיו תחת פיקודו על האיש הכל כך מיוחד הזה חיים מנור | שימש בתפקידי שטח וניהול במגזר הערבי בשב"כ בשנים ; 1996-1970 לי . פ on . ne י s יצפ nor @ ne ב hm משפט ידוע אומר שסוד ההצלחה של מנהל הוא ביכולת שלו להיות עם הראש בעננים ועם שתי רגליים על הקרקע . כזה היה גדעון - בעל ראש יצירתי שחושב מחוץ לקופסה ויחד עם זאת נטוע חזק מאוד בשטח . גדעון היה המנהל הראשון שלי בשירות והוא הותיר בי - ולמעשה בכל מי שעבד איתו - חותם לכל החיים . הוא החדיר בנו את הערכים הבסיסיים לעבודה של עובד שירות , והערכים הללו נטמעו בנו והשפיעו על כל חיינו המקצועיים בשירות . אפשר להגדיר הרבה מרכיבים בבסיס הערכי הזה , אולם אתמקד בשלושה ערכים שלמדנו ממנו ואשר ליוו אותנו בכל העבודה בשירות ובחיים בכלל . הראשון להמציא הערך הראשון שהטמיע בנו גדעון הוא חשיבה אופרטיבית . בארגון מודיעיני יש חשיבות גדולה מאוד לפרט הקטן . אולם מעבר לזה יש חשיבות ליכולת לחשוב אופרטיבית מה עושים עם אותו פרט קטן . גדעון תמיד אילץ אותנו לחשוב מה עושים עם המידע הגולמי שהתקבל . למדנו ממנו שידיעה שנשארת בתיק כאבן שאין לה הופכין היא חסרת ערך . למדנו ממנו לקחת ידיעות סתמיות ולהפוך אותן למודיעין ערכי . למדנו ממנו לחשוב אופרטיבית ולבצע את הרעיונות הכי משוגעים . למדנו ממנו לא להתעלם משום פרט ולא להימלט מחשיבה על מה עושים כדי לקדם את המידע . למדנו ממנו לצאת מהריבוע , מהקיבעון . כאשר נסתתמו מעיינות הרעיונות , הוא היה תמיד הראשון להמציא רעיון חדש שלא חשבנו עליו . רעיונות רבים שלו הפכו למבצעי מודיעין מפוארים או לסיכולים של טרור שמנעו פגיעה בחיי אדם . המעבר בין הרעיון לביצוע היה אצלו מיידי , בבחינת “ אם לא עכשיו אימתי . " ? משסוכם כיוון הפעולה הוא דרש ביצוע מיידי ודיווח עם סיום הביצוע . אם לא התקשרת לדווח הוא היה מתקשר ביוזמתו ושואל מה נעשה עם הסיכום . אי - אפשר היה להתחמק ולדחות . הגישה הזו יצרה לו יריבים רבים בקרב ההנהלה שמעליו ובקרב ההנהלה המקבילה לו , אבל זה לא הרתיע אותו . המשימה להגיע למיצוי המודיעין הייתה בראש מעייניו והפכה להיות בראש מעיינינו . כזה היה בתפקיד ניהולי זוטר כרכז נפה ובתפקיד ניהולי בכיר כראש מרחב . ראש מרחב אמרתי ? גדעון עבר את כל המרחבים בשירות , ובמרחב האם שלו - ירושלים - אף שירת שתי קדנציות . כרכז נפה הוא קרא את כל הידיעות של הרכזים , העיר הערות , הציע הצעות ודאג לדחוף לקידום הרעיונות ולביצוע מהיר . כראש מרחב הוא קרא בשעות הקטנות של הלילה את כל המברקים שיצאו מהמרחב באותו יום . למחרת בבוקר כבר היו המנהלים והעובדים מוצפים בשאלות , בדרישות ובמשימות שהוטלו עליהם . זה היה תובעני מאוד ומחייב . שאלותיו , הנחיותיו והצעותיו גרמו לנו לחשוב כל הזמן מה צריך לעשות כדי למקסם את התועלת מן המידע . באופן אישי אופן החשיבה הזה משמש נר לרגליי גם בחיי היומיום , הרבה אחרי שסיימתי את עבודתי בשירות . חיית שטח הערך השני שאותו הנחיל לנו גדעון הוא הצורך להיות מחובר לשטח כל הזמן וללא לאות . גדעון היה מחובר לשטח בכל נימי נפשו . הוא לא היה מנהל מרחוק . הוא נמצא רוב זמנו הניהולי בשטח עם הרכזים , החוקרים הדסקאים , המאזינים , אנשי המבצעים , אנשי מערכות המידע , עובדי הארכיון ועובדי המנהלה . דבר לא נעלם מעיניו - קטן כגדול . כראש מרחב הוא סגר ענייניים ישירות עם אנשי השטח מעל ראשי המנהלים שלהם . במקרים רבים זה היה מרגיז את מנהלי הביניים , אבל המשימה הייתה חשובה לו יותר מהכבוד שלהם . הוא תמיד ידע להרגיע לאחר מכן . הוא דאג לקצר תהליכים ולעקוף ביורוקרטיה מיותרת גם במחיר של התכסחויות עם מי שהוא חשב שמפריע לו . לא בכדי הוא לא עשה שום תפקיד במטה המרכזי בתל אביב . השטח היה נשמת אפו והוא לא היה מוכן להתנתק ממנו . הניירת שהייתה חשובה לו מאוד המתינה עד שזכה לעיין בה רק בשעות הלילה המאוחרות וזאת לאחר שכל היום היה עסוק בישיבות , בדיונים , בסיורים , בפגישות ובשיחות . אסור היה “ לבזבז" את שעות היום היקרות על הניירת . אבל גם אסור היה להותיר אותה ליום המחרת . וכך יום אחרי יום הוא היה הולך לישון בשעת לילה מאוחרת רק כדי להתייצב למחרת בבוקר לעבודת השטח . לעתים מזומנות הוא היה מתקשר לאחד העובדים מאוחר בלילה כדי לברר או לבקש משהו . לא סתם קראנו לו “ בולדוזר . " בתחילת שנות ה 70 - היה לו מבצע מפואר שנשא את השם הזה . בגובה העיניים ולבסוף גדעון לימד אותנו להיות בן אדם וחבר . למרות הלחצים , הפיגועים , המבצעים , הפרשיות , החקירות - גדעון תמיד נשאר בן אדם . הוא לימד אותנו לתת גיבוי מוחלט לעובדים גם כאשר הם טועים . הוא לימד אותנו להיות קשובים למצוקות העובדים , לדבר איתם בגובה העיניים , לפתור בעיות אישיות ולתת גב גם לעובד וגם למשפחתו . כך , לשם דוגמה , את ישיבות הנפה שלנו בנפת חברון הוא ניהל בבתי הרכזים - כל פעם בבית אחר . הוא הכיר את הנשים ואת הילדים של רכזיו וגרם להם להירתם לתוך העשייה המבצעית ולתת גיבוי . הוא אף פעם לא שכח מאיפה הוא בא ולא שכח שמולו עומד בן אדם כמוהו - עם חולשות ויתרונות . עם כולם דיבר בגובה העיניים בלי התנשאות ובלי יוהרה . הוא הבין היטב שטיפול אוהב בעובדים הוא המפתח להצלחה . יש לבטח עוד הרבה מה לומר על גדעון האדם , על גדעון המנהל , על גדעון הבולדוזר . המורשת שהותיר אחריו תשאיר חותם על דורות של עובדי שירות . יהיה זכרו ברוך . למדנו ממנו לצאת מהריבוע , מהקיבעון . כאשר נסתתמו מעיינות הרעיונות , הוא היה תמיד הראשון להמציא רעיון חדש שלא חשבנו עליו . רעיונות רבים שלו הפכו למבצעי מודיעין מפוארים או לסיכולים של טרור ולחיסכון בחיי אדם
|
|