|
|
Page:12
פעלי היה בעל קומה ממוצעת ופנים כהות , חרושות קמטים עמוקים , והקרין עוצמה וחיוניות . רוב ימיו עישן סיגריות בזו אחר זו , וגם לאחר שחדל מן העישון הוסיף להחזיק את אצבעות יד ימינו כדרך המעשנים . אוהב פולמוס מושבע היה . הוויכוח היה יפה בעיניו לבהירות המחשבה , וברוב מרץ התווכח בכתב ובעל פה . קריאות הביניים שלו , שנפתחו לרוב במילים 'אני מצטער , אבל , ' ... נאמרו בנימוס אך בתקיפות . הנימוקים שהעלה בהמשך דבריו נדמו למכת אגרוף , וחשפו תמיד ליקוי או עצלות מחשבה אצל בן שיחו . ובכל זאת לא היו דבריו מעליבים , שכן חיש מהר הצליחו להציג את הנושא הנדון באור חדש . כלפי חברים , עמיתים לעבודה וסטודנטים רחש פעלי תמיד יחס חם ולבבי . החבורה שהתקבצה סביבו דמתה ל'חוג סוקרטי' בזעיר אנפץ . פעלי מת מיתה חטופה ב 23 ביוני , 1986 יום אחד בלבד לאחר מות אשתו , מרי . בצוואתו הורה שמקצת רכושו , וכל ההכנסות העתידיות מספריו , יוקדשו לתמיכה בהיסטוריונים צעירים מבטיחים שלא הצליחו למצוא את מקומם בעולם האקדמי . מאז ועד היום הזה בוחר 'דארווין קולג" שני היסטוריונים צעירים ל'עמיתי פעלי' לשלוש עד חמש שנים . ' בתור סטודנט בוגר באוניברסיטת קולומביה בתחילת שנות השלושים , ' היה פעלי אומר , 'חונכתי על ברכיהם של ובר ומרקס , גירקןה ומייטלנד בהיסטוריה משפטית , צ'רלס בירד ו [ אנרי ] פירן ומרק כליך . הטעם לכך פשוט ו את השכלתי קניתי בפקולטה להיסטוריה , ורעיונותיהם ושיטותיהם של המחברים האלה היו מקובלים בלימודי ההיסטוריה ובאו לידי ביטוי גם בהרצאות של החוג , ובעיקר בשיחות האינסופיות שהיו לי עם שאר הסטודנטים . ' ההטפה לרוחב היריעה , הדרישה מן ההיסטוריון שינקוט עמדה בשאלות ה'גדולות' קודם
|
|