|
|
Page:9
פרק ראשון החשיבה הפיסיקלית של העת העתיקה לאור הפיסיקה החדשה העלת התופעות כאחת מאמרותיו של גתה על מרע הטבע נאמר : 'שיא ההבנה הוא התפיסה שכל ממצא עובדתי הנו בבחינת תיאוריה ... אל תחפשו משהו מאחורי התופעות ; הן הנן התורה . ' מתקבל על הדעת , שאמרה זו בצורתה הקיצונית , היתה מכוונת כנגד השיטה האנליטית של פיסיקת ניוטון . חשד זה מתחזק על ידי העובדה ששופנהואר , שגם הוא התנגד לניוטון , מצטט את דברי גתה בחיבורו 'על הראייה והצבעים . ' ההיסטוריה של מדעי הטבע אמנם החליטה חד משמעית , לבכר את ניוטון על פני גתה , אולם למרות זאת תשמש לנו אמרתו החשובה של גתה נקודת מוצא לדיוננו בנושא זה . שהרי מעל ומעבר למגמתן הפולמוסית של מלים אלו , משמעותן היא כוללת , ויש להן תוקף לגבי כל ההכרה המדעית המקיפה זמן של 2500 שנה . עיקר רעיונו של גתה הוא , שכל הכרת טבע אמתית , המוליכה להתפתחות עיונית פורייה , פותחת בראייתה המודעת של תופעה , כלומר : מעבר לכל תחושה פשוטה , מתקשרת תופעה חיצונית בעלת תוכן תודעתי ומגיעה לידי חפיפה עם תמונה פנימית , עם אידיאה . רק כמקרה שהתופעה מעוררת בצופה אירוע פסיכי , המעורר אידיאות המוליכות להבנתם ולתפיסתם המשמעותית של אירועי הטבע , הופכת התופעה לתורה . קצר זה , המקפיץ את הניצוץ המוכר למוחו של המכיר והופך עובדה לתיאוריה , הנו אירוע יצירתי שהוא מעבר לכל חישובים רציונליים , הדומה באופיו לתהליך נפשי המוליד את הקונספציה של יצירה אמנותית או פיוטית . חוקרים גדולים סיפרו על הסיטואציה הפסיכולוגית וההכרחית שעליה
|
|
|