|
|
Page:13
הולדת הטראגדיה אפתח את הדיון בנ טשה בהצגת עיקרי הרעיונות , אשר בספרו הראשון ' הולדת הטראגדיה , ' וזאת מתוך מגמה לטעון , כי קיימת זהות במחשבת ניטשה בין התעניינותו בטראגדיה כשיא התרבות היוונית לבין תפישתו את מהות הביקורת הפילוסופית . טראגדיה וביקורת טוטאלית — חד הן . מכאן , שדיון בטראגדיה והנהרתה יציבו בפנינו גם את האופן , שבו ניטשה הבין את הביקורת הפילוסופית — פעילות חסרת פשרות , חסרת רחמים , חסרת ערכים קודמים ואינטרסים קיומיים . בעצם , זוהי הביקורת כפי שהפילוסופיה רצתה בה מאז ומעולם וכפי שעלתה ביוון , אלא שמעולם — לפי ניטשה — לא מומשה אלא בטראגדיה היוונית . כל תרבות המערב שלאחר מכן אינה אלא תהליך של שכחת מקורות והתרחקות מן האמת שכבר נתגלתה פעם , אמת שהיא זהה לתהליך הביקורת ללא שארית . בדברי המבוא טענתי , כי במושג הטראגדיה של ניטשה כלולים כבר כל שאר רעיונותיו והתפתחויותיו המאוחרות במידה זו או אחרת של בהירות . יהיה זה אפוא מועיל , אם ברצוננו להבין את מחשבת ניטשה , ללכת בדרך שהלך בה הוא ולנסות לראות כיצד נובעת הפילוסופיה שלו ממושג הטראגדיה בלבד . בהמשך הדברים יתברר — דומני — כי עמדות היסוד הניטשאניות המפורסמות , כגון תפישת ההכרה והאמת כשייכות לתחום הפרספקטיבה והפירוש או הצגת התודעה והפעילות בכלל כמתן ביטוי לתחום הלא מודע של הנפש האנושית , ביקורת התרבות , ובעיקר הנצרות , ועוד — כל אלה אינן עמדות אינטואיטיביות שעלו אצל ניטשה בנפרד , אלא כולן תוצאה הכרחית של הדרך שבה הבין את הטראגדיה . במושג זה חלק א ניטשה — טראגדיה ואמת
|
|
|