|
|
Page:11
אצל קאנט . קביעת החירות הסובייקטיבית רק בהומאניות בכללה , כסי שהיא מתגלה לפרט המכיר בה , משמעה למעשה שיעבוד האדם לחברה ולתרבות . האכסיסטנציאליזם אינו מוכן לכנות 'חירותי אלא את חירות הפרט באשר הוא פרט , והוא מתיימר לחולל מהפכה ט 1 טאלית , ק 1 פרניקנית באמת , שלא תחליף יסוד כללי אחד במשנהו , אלא תחליף את הכלליות בפרטיות ותעמיד את החירות הפרטית , האישית , ביסוד הכול . מופיעה כאן דרישה לחירות קיצונית ביותה , שדוגמתה היתה אולי רק בפילוסופיה הס 1 פיסטית ביוון , אלא שהפעם נדרשת הדרישה מתוך כל כובד המסורת התרבותית המערבית , שהנושא והבסיס למסורת זו — הכלליות — דווקא הוא שהועמד בסימן שאלה . 'המהפכה הקופרניקנית' והעל בעקבותיה מפסידים את החירות ברגע שהם מצהירים , בגלל עמדתם הראציונאליסטית , על שוויון בני האדם כחופשיים . השוויון המופיע בתחום האונט 1 ל 1 גי והמוסרי כאחד מביא לידי כך , שאין אנו יכולים לראות עוד את הפרטיות , ואין אנו מבינים עוד את מעמדנו כאזרחים הדורשים ממדינתם שוויון בזכותם להיות בלתי שווים , כלומר מיוחדים , בעלי ערך סגולי . האדם דורש חירות באשר הוא פרט ולא כלל , אבל 'המהפכה הק 1 פרניקנית , ' ברגע שהיא מתנסחת , מפסידה את חידושה המפליג ביותר , וזאת בגלל שהיא מוסיפה להיות מעוניינת מעל לכול בשאלת האמת , שהתשובה עליה אפשרית רק בתחום הכלליות . מכאן שהאכסיסטנציאליזם כזרם פילוסופי מאופיין בעיקר בכך , שהוא מהווה ערעור על העניין הפילוסופי המסורתי באמת , באשר זה צמוד וזהה ליסוד הכלליות . שכן הכלליות היא אמת של אספקט אחד בלבד של המציאות האנושית והבהרה חלקית בלבד של חירותה האפשרית . האכסיסטנציאליזם מציע עצמו כהשלמה על דרך הריסת העניין הישן , וזהו אפוא המעבר המונחי מ'אמת' ל'אותנטיות . ' שכן 'אותנטיות' אמנם משמעה 'אמת , ' אבל הפעם לא עוד במשמעות הכללית , אלא הפרטית בלבד . זהו ההסבר לביקורתו של קירקגור על הדיאלקטיקה של היגל ועל הסגירות העקרונית שלה , שכן העל לא ראה שברגע שהוגשמה החירות ככללית , הרי בשל עצם ההישג שהקנה לה מעמד של קביעות עליה לשלול את עצמה ולהמשיך בהתפתחותה בכיוון של מושג חירות חדש . החירות , ברגע שהיא מושגת , הופכת מפתרון לבעיה . כאן המקום לציין , שהאכסיסטנציאליזם ממשיך את קאנט לא רק כריאקציה להעל , אלא גם כהמשך לר 1 מאנטיקה הגרמנית . זו האחרונה הטרימה את האכסיסטנציאליזם בהדגשת יסוד הפרטיות , אבל לאו דווקא מתור ראיית האו טארקיות שלו כחירות בונה . הרומאנטיקה עומדת בסימן אין האונים בפני הדבר כשהוא לעצמו , ולכן אינה אלא הדגשת הפרטיות מתוך חולשה בפני הכלליות האמיתית הבלתי מושגת . חוליית הקשר בין הרומאנטיקה לבין האכסיסטנציאליזם היא ניצשה , שאינו רוימאנטיקן ואינו אכסיסטנציאליסט וגם אינו קאנטיאני , אלא אפשר כולם יחד . בגלל צירוף
|
|