|
|
Page:8
החלל הפנימי של יצירת האמנות דרור בורשטיין כל יצירת אמנות משמעותית יוצרת לעצמה תיבת תצוגה . כל יצירת אמנות משמעותית בונה , לפעמים בבת אחת , חלל תצוגה פנימי בתוך החלל הנראה לעין שבו היא מוצגת . אפשר לחשוב על מוזיאונים כעל חללים גדולים , שיש בחם חלונות ( הדבר ניכר במיוחד בתצוגות של ציור , ( המזמינים להיכנס פנימה ; ואולי מוטב לדמיין את המוזיאונים כחללים גדולים , שבתוכם נוצרות , מפעם לפעם , תיבות תצוגה כאלה : חללי משנה שקופים , קיטונים זעירים ודחוסים שא אפשר להבחין בקירותיהם , אבל אפשר לדעת כי הם שם על פי תגובת הדייר הארעי שבתוכם - הצופה . ניסיונות עכשוויים להציב "בתים בתוך בתים " במוזיאונים הם לפעמים ניסיון לבנות בחומר , ולכן גם לכפות את מה שיצירת אמנות גדולה בונה מכוח הקיום שלה גרידא , בלי מאמץ , מעצם קיומה . בניית החלל הזה , אותו "שדה גרביטציה " שקוף אך קיים לגמרי של יצירת אמנות , מתקיימת ביצירות שונות מאוד זו מזו , אולם יש ז ' אנר אמנות אחד , שבו בניית "תיבת התצוגה " עבור הצופה מקבלת ביטוי גם ביצירה עצמה , כוונתי לז ' אנר התפנים ( interior ) בציור . מעצם היותו של ציור בז ' אנר זה תיאור של חלל פנים , הוא לוכד את המתבונן בו בסוג של השתקפות מראה "מעוותת . " איורים אינם תלויים בנוף , ולכן בציורי נוף הצייר יכול להיות סמוך ובטוח כי לא משנה מה יתאר בנוף שלו , המתבונן בציור יעמוד ביי נוף " מנוגד למתואר . ההפך מתרחש בתפנימים . הציור , מכוח ה " תפאורה " הבסיסית שלו , יוצר עבור הצופה אלטרנטיבה של חלל . הציור מעמת את החלל המשוער של סלון , משרד , גלריה או מוזיאון עם החלל שהוא יוצר . לכן , בכל ציור תפנים נוצרת מעין " סימטריה " של חדר מול חדר . במובן זה , ציור תפנים , מעבר לנושאיו האחרים , הוא תמיד גם ציור על אמנות , על יחסי אמנות ושגרה . קירות בציור עומדים אל מול קירות חלל התצוגה , וקיר אחד הוא משותף - זהו ה " קיר " של הציור . בז ' אנר זה ניתן לחוש במודגש את הציור כסף , כמשהו המצוי בין שני עולמות , כ " קיר " ביניים וכחלל אלטרנטיבי לחלל שבו ניצב הצופה . לפיכך , ההתבוננות בציור מעין זה היא לעתים גם עימות בין שני החללים . אנו עומדים על מרפסת הציור , ולרגע , בימים טובים , המרפסת הזו נסגרת בגבנו , אם כי מובן שאי אפשר להיכנס אליה , ואנו נותרים תמיד מחוץ לאמנות . רגע דומה מתרחש בשירו של מארק סטרנד , "הרעיון : " ... ואז הופיעה שם , עם כל חלונותיה זורחים , קטנה , רחוקה , מעבר למישור הקפוא - בקתה,- ועמדנו לפניה , נדהמים שהיא שם , והיינו פוסעים קדימה ופותחים את הדלת , ונכנסים לתוך הזוהר ומחממים את עצמנו , אבל היא הייתה שלנו על ידי שלא הייתה שלנו , והיא חייבת להישאר ריקה . זה היה הרעיון . אני מתבונן ב " חדר " של בלתוס . ( 2001-1908 ) ראשית אני מבחין בנערה העירומה : היא גדולה , ענקית . אם תקום מן הכורסה , היא תמלא את החדר הזה . וכאן אני מבין דבר מה על מצבי , בחדר "שלי . " אני מבין בנקל את התרגשותי מפני שהציור מנסח אותה עבורי . אני גדל מכוח הציור אף שאי אפשר לראות זאת מבחוץ , ממש כמו הנערה הזו . במילים אחרות : יש חדרים שבהם קורה כל כך הרבה , שגם אתה נהיה בהם יותר מעצמך . ישנם מוזיאונים לאמנות שהם מקומות כאלה . זהו ציור שכותרתו חדר . הכותרת מוזרה , מציינת את העובדה הגלויה לעין : זה מה שיש כאן . אבל עניינו של הציור הזה הוא דווקא ההסתרה . מהו הדר , ? שואל בלתוס ; וכמו בבדיחה הבריסית , שעניינה כמו-ת האנשים שאפשר לדחוס לתוך תא סלפון , ציור זה שואל כמה מסתורין יכול סתם חרר לשאת . נערה פותחת וילון במאמץ רב כאילו היה שער כבד . הנערה השוכבת אדישה למחווה האלימה . פתיחת החלון דומה לעבודת הציור , ל"פתיחה " של החדר המצויר עבורנו . כלומר , נוכחותנו כמתבוננים נרמזת בתוך הצי 1 ר . נוצר מין מעוין של מבטים . מבס החתול , מבס הנערה הפותחת את החלון , מבט הנערה השוכבת - ומבטנו אנו . השלמת המעוין מתבקשת . כמו השולחן בעל שלוש הרגליים הזועק את חסרון רגלו הרביעית , כך צועק משולש המבטים את נחיצות מבטנו בציור . זהו ציור שכל כולו מניח את קיומו של מתבונן . וחוקא בשל כך תחושת היי כיסוי " כה עזה . הציור יודע שאתה שם , מתבונן בו , והוא לא ץ אה לך הכול . המתבונן בציור זה , באשר הוא מתבונן , והנערה שליד החלון משתפים פעולה בפעולת הקריעה המבט . הציור מביא אותנו , מכוון אותנו , למצב זה שיש בו גם צד ארוסי אלים ברור . המשולש הקטן , שיוצר החלק הנמוך של הווילון הנפתח ( הנפתח כמבטנו , ( המכוון אל הפישוק העירום , מדבר בעד עצמו . הנערה הפותחת את החלון דומה , פיזית , לבלתוס כפי שהוא מצייר את עצמו וכפי שהוא מופיע בתצלומים . יש בשניהם משהו נשרי , תקיף וארוגנס . יכולתנו לראות בציור זה קיימת בזכות הילדה הבלתוסית הזו . היא מייצגת את מלאכת הצייר . לכן זהו גם ציור על "מה זה לצייר : " לצייר משמעו לקרוע במאמץ ולחשוף דבר משמעותי , סורי . הכר הסגור , שקווי המתאר שלו דומים לקווי המתאר של גוף הנערה השוכבת , הוא מיצוי של הדרמה הגלומה בציור זה . אפשר בלתוס , החדר , , 1952-54 שמן על בד , אוסף 0 ר 0 י Balthus , The Room , 1952-54 , oil on canvas , private collection
|
|