|
|
Page:11
של ההוויה על סך-כל מרכיביה,- בהגותו של ניטשה , כמו בהגותו של קירקגור , התשוקה מובנת כקשורה באופן הדוק לפעולה , ואין היא באה לידי ביטוי אלא כפעולה . זיגמונד פרויד ראה בתשוקה ביטוי וגילום של יחס דיסוננטי-מהותי בין הנגלה לבין הלא-מודע הנסתר . התשוקה , אצל פרויד , היא היגד מופלא הנאמר כתוצאה ממפגשו של היומיום האנושי עם תצורות הדחפים הבלתי-גלויים והאנונימיים . התשוקה היא כמו המסר שאותו נושא האדם באשר לאפשרות קיומו כחצוי וכשסוע . במחצית השנייה של המאה 20-ה אנו פוגשים בסוג אחר של תשוקה , שהיא , במובן מסוים , חזרה אל הגרסה הרומנטית של התשוקה , אך גם נפרדת ממנה באופן מהותי . אידסופיותו של האחר , סגולתה לחשוף בסובייקט את התשוקה המטאפיזית , אומר לוינס התשוקה המטאפיזית היא התשוקה לתשוקה , התשוקה להמשך התשוקה , התשוקה ללא-מענה , ותשוקה זו היא יסודה של אתיקה . מדובר , אם כן , בשלוש גרסאות יסוד מודרניות להבנתה של התשוקה , אך ייתכן שיש להתעקש על הבנייתו של מודל שיכלול את סוגיה הבסיסיים , שכן כל שלוש הגרסאות רואות בתשוקה את סימן ההיכר המהותי של היות-אדם . ייתכן שלא ניתן להפריד בין שתי צורותיה הבסיסיות של התשוקה : זו השואפת לשיקוף היחיד בשלם הכולל , וזו השואפת למה שחורג מן השלם . שני הפנים של התשוקה זקוקים זה לזה בכדי להתקיים : תמונתו של השלם הנחפץ ופירוקה של כל תמונה בהווייתו של האינסוף הטרנסצנדנטי נטועים זה בתוך זה . התשוקה לאינסופי מתחפשת בדמותו של הדימוי השלם והמלא , והתשוקה אל הדימוי השלם והמלא מקפלת בתוכה סוד שהוא אופייה - > wvrnn והטרנסצנדנטי של התשוקה . יתרה מכך , יש להבין כי הוגי התשוקה לא הדגישו כמהותי את ההבדל המהותי בין התרחשותה של תשוקה בגוף גבר לבין התרחשותה של תשוקה בגוף אישה . תשוקה וחירות מעטות הדרכים המוצעות לבן-האדם על מנת להשיג את חירותו , אחת מהן היא הרצון-לתשוקה . החירות אינה מה שמושג מתוך התגשמותה של האפשרות , אלא דווקא מה שמושג מתוך אי-האפשרות חירות אינה מה שמתרחש כפעולה , אלא מה שמתרחש כאורך-נשימה וכמה שיכול להסתפק בנצח . הרצון-לתשוקה , אף כי הוא בעצמו איבר , אינו בא מן האיברים של הגוף , אלא הוא בא מתוך מה שיכול להתכונן כמגע , או שניתן לכנותו איבר המגע ; את מה שיכול להתכונן כמגע עוטפים בבית , מפנים לו מקום , מפנים לו זמן , מספקים לו את תנאי-האפשרות . אם כך , עבודתו של הרצון-לתשוקה היא עמדה טרנסצנדנטלית , עבודה המעבדת את תנאי האפשרות כיוון שהחירות היא הערך הריבון של ההוויה הפוליטית , הרי היותו של הרצון-לתשוקה חירות מעמיד אותו בהכרח בפוליטי . הפוליטיות של הרצון-לתשוקה אין משמעותה בהכרח כי יסונף להבניות אינסטרומנטליות של כוח ושל ידע . נהפוך הוא : הפוליטיות של הרצון-לתשוקה מרחיבה את הפוליטי ומרווחת אותו לידי עיסוק שאינו עסקנות , לידי תנועה שאינה מפלגה : הפוליטי , אם כן , ייחשב nnyn כעיבוד הרווח הנוצר בין חמדנות לבין תשוקה , ואופן פעולתו העליון יהיה הרצון-לתשוקה . הפוליטיות של הרצון-לתשוקה משחררת אותו , מן הצד האחר , גם מהיותו נחלק בראשוניותו בין הגבר לאישה או בין תשוקת הגבר לתשוקת האישה , או , נכון יותר , בין גוף הגבר לגוף האישה . הפוליטיות של הרצון-לתשוקה פוערת אותו אל השדה המצורף של גופים אבודים בדרכם , נאבקים להיות אדם . ועדיין , לבת התשוקה , הרצון-לתשוקה , נולד ממפגשם של שני גופים : גבר ואישה , ממפגשן של שתי תשוקותיהם . התשוקה . הדימוי , והאובייקט - מצד הגבר קירקגור מסביר את תשוקת הגבר כאו / או . י התשוקה מצדו של הגבר מתכנסת אל תוך האובייקט , ואין היא מסוגלת לוותר על קיומו של הדימוי הריק , העצור , הקפוא . לכן תשוקתו של הגבר היא מחוץ לזמן : לכן גם אינה יכולה להתממש . אם ישנו סימן למימושה של התשוקה הגברית החמדנית , הרי הוא זר :. זו נפסקת מיד . הרצון-לתשוקה מצדו של הגבר יהיה , אם כן , לקיחת אחריות על המתה ; המתה זו צריכה להתגשם ברצון-לתשוקה של הגבר על-ידי כך שדבר-מה באופן נגישותו אל האובייקט שלו ימית את המוות הטמון באותו אובייקט . הרצון-לתשוקה ייטע בגבר רצון להמית בד-בבד את החלק שעוסק בו בעבודת המוות . המתת המוות הגלום בתשוקת הגבר יש בה כדי לאפשר לחמדנותו להיתרגם ליחס של חיים , ומכאן - לסימן של תשוקה . רק בהמתת המוות יכול הגבר לשחרר את האישה , המושא שלו , אל תוך חייה , ורק לאחר מכן , גם אל תוך חייו של הגבר המשתוקק ואל חייהם כשניים . כך יעניק האיש לאשתו את חייה , את מותרותה למעמד של הרצון-לתשוקה . Galia Uri , Glory , 2001 , oil on canvas
|
|