|
|
Page:8
עונייה אדומה , תפוחה ועסיסית , המשך ישיר למע ^ מיצב העגבניות שבנתה בתערוכת "הבית במוסררה" בירושלים , ממאות עיניות קג 1 נות יצוקות מגבס וצבועות בגוני האדום . עכשיו , בשנת , 2003 לתשוקה יש צורה של פרי בשל , כאילו התאחדו כל העגבניות ההן והפכו להיות 02 Ay > n אחת מושלמת שהיא מטאפורה לתאווה , לחיי בריאות , לשלמות המעגל . זו הפעם הראשונה שאורן משתמשת בצבע האדום באופן שיכול להתפרש כאזהרה או כקונוטציה לדם . היא מאפשרת למתבונן ולמצב רוחו פרשנות פתוחה . אך אין ספק כי היא מודעת לסכנה שיש בקונוטציה הזאת : דם אדום גם מאפשר חיים וגם יכול ליטול אותם מאתנו . מראה השמים בעת השקיעה הוא מושא אהבתה של אילנה חגזאוי . בניגוד לאופן חשיבה רגיל על תשוקה , הרי תשוקתה של חמאוי לשמים והעברתם לציור אקנה ניתנת לסיפוק . התשוקה לצייר שמים ורק שמים באה ממקום של רצון אינסופי להגיע אל השלמות שאינה ניתנת להשגה . היא מתמכרת לציוריה רחבי הממדים של שמים בוערים , של תנועת העננים הצבעוניים על רקע הרי ירושלים . אפופה באווירה רומנגוית של אפסות האדם אל מול איתני הטבע הקסומים . כך היא יוצאת לגזסע הנמשך על פני חודשים רבים ונהנית מעצם העשייה . היא במצב של תשוקה שאינה רוצה פורקן , אלא להמשיך ולצייר , להוסיף עוד ועוד שכבות של צבע - ולא להפסיק לעולם . יש כאן התשוקה לתשוקה לצייר שמים רומנטיים סוערים , מלאי אווירה צבעונית . קשה לה להודות שסיימה ציור . היא תסכים להציגו בתערוכה , אך תאמר שכשיחזור אליה , היא רוצה להמשיך לעבוד עליו כיוון שישנם בו עדיין כמה אזורים בלתי גמורים . הקושי להיפרד מהציור הוא גם הקושי לוותר על התשוקה לתשוקה . כל זמן שהיא מחוברת אל המכחולים , אל הצבעים ואל מלאכת היצירה , היא מחוברת אל תחושת התשוקה הנראית לה בעת העשייה כחיבור אל הממשי והדמיוני באותה העת . השמים והיא מחוברים זה לזה דרך הציור .
|
|
|