|
|
Page:8
על אמנות י שראלית וסי פור אחד על ונציה טרמינל 14 רואה אור ללא טקסטים המבארים את מעשה האמנות . וככל זאת ראוי להגיד משהו על הילמה , ' על הרצון להציג את ה"שי מבלי להסביר אותו . להתכונן באמטת ובשתיקתה המייצגת הלוך רוח מהורהר . למצ 1 א בה את עינוג החושים ולוותר על השאיפה לאחדות פנים . היצירות נבחרו כשל הקו ההססני הניכר בהן , בשל חוסר המוחלטות שלהן ואי היכולת לקטלג אותן . גיליון זה מבקש לגעת בשאלות , בספקות , במקומיות , בקיטש , בתפר , בשקיפות , בנעימות , במקום שבו הרגש רטוב , באפלולית של האמת האישית , כשאיפה לנועם , בתרבות הנושקת לכאב , בדימויים חסרי-תכלית , בחסך של עמדה , בנחיצות לשמר את השקט , בכמיהה לראות את הריק , כרגעים שנעלמים , במקום הקבורה של העתיד . רציתי להגיד משהו פשוט , מוכן ובהיר על אמנות הנוצרת כצלם המקום , על דברים הנוצרים מתוך נטייה אל הספקני , רומנטי , אנושי , רגשני , נוגע-לא-נונע כמציאות המתקיימת פה , כלבו של מזרח הזוי , כין הרי שומרון לים התיכון , בין כחול לצהוב . " אמנ 1 ת ישראלית" ( אמרתי והצטערתי ) - כצירוף שתי מילים אלה יש מעין כרוניקה של עמדה ידועה מראש , משהו מן הטונים ההם של זכות וכוח , של אמנות מגויסת , של לאומנות , של תלבושת אחידה כמסווה של פלורליזם , של תובענות , של נקיטת עמדה , של שפה בינלאומית , של צבעוניות עזה וכובשת , של שתלטטת , של כ מנצח - של כל אותם דברים שלא בחרתי לגיליון הנוכחי . יש להתנחם בעצם האפשרות לא להיות שם . היצירות מבטאות את תחושת הכאב של מולדת כמזרח התיכון . הכאב טכח . הוא מבעבע בתוך העבודות בצניעות הראויה לקול שנעשה צרוד מצעקה שהסתיימה בלחישה . אנחנו נמצאים כמקום של חמלה ושל התכנסות . ברגעים שבהם צריך לקחת נשימה עמוקה , יונית , כדי לחזור למצב של שפיות מסוימת המאפשרת לנו להמשיך לחיות , עם השמש הצורבת בצהוב . ולמרות ה כ ו ל . זו אמנות שנוצרה כנקודה אחת כלתי-אפשרית , במזרח התיכון . אמירה מעודנת . מתוך הניירות , הכדים , התכשיטים , האובייקטים והמילים בוקע י 1 פי . למרות הכול . ובאמצע כל אלה , סי 0 ור אחד על ונציה לבאי הניאנלה בוונציה , בתחילת חודש יוני , מלח "אללה" הוא הנוסחה המנצחת של קיץ . 2001 מחלון חדר האוכל הצופה אל ה ' יקנאל" בוקעים קולות זמרה של גונדול"רים בליווי נגינת אקורדיון . מן התקרה משתלשלות נברשות עשויות זכוכית מורנו בוורוד , ירקרק ותכלת . על הקירות ציורי מים בגוונים כמעט זהים למנורות , וערמה של ספרי אמנות כוויטרינה : שני כרכים של ליאונרדו דה וינצ , " אמנות ונציאנית , מיכלאנגילו בקפלה הסיסטינית , ארכיטקטורה כלומכרדיה , נופים באמריקה וספר על אפריקה . מיהרתי לאחד מכתי הקפה הפרושים על-פני רחוב גאריכלד . כשעת בוקר מוקדמת כמו עשר , שותים שם קפה קורטו ( אספרסו עם גראפה ) וחוטפים פאנינ עם שרימפסים וורודים והמון מיונז . הראלד זימן ( אוצר הביאנלה ו מביע דאגה בקשר ללוח הזמנים הצפוף . הניירות שבידי מסגירים שאל 1 ת המיועדות אליו . הוא מתכונן בתמונת השער של נודלו"נל 12 המושט לו כמזכרת לימים יבואו ורואה שם את מאוריציו קטלן . "היית רוצה לפגוש את מאוריציו קטלן " ? הוא שואל ולא מחכה לתשובה . "למה שלא תצטרפי אלי מחר לטיסה לסיציליה - " ? יש הצעות שלא מסרבים להן . למחרת , עדיין תחילת יוני , ובחמש בבוקר אין להשיג קפה בוונציה . על רציף סן-מרקו עיני קרועות אל הים הפתוח . שום סירה לא עוצרת נדרך לשדה התעופה . לפתע מופיע יאן . גם הוא נראה כמו אחד בלי קפה . אנחנו מתיידדים במהירות , כי אין זמן . ה 0 יםה לפלרמו יוצאת בשמ 1 נה , כלומר , צריכים להיות בשדה בשבע ... יאן מסטוקהולם אומר ששני חבריו האמריקאים יצ 0 רפו ככל רגע . בינתיים שנינו עושים סימנים נואשים לנהגי ה"םקס '" המשייטים כ"גרנד קנאל . " כשבע 1 חצי , עדיין בוקר כלי קפה , זוג אמריקאים נותן לנו "טרמפ" לשדה התעופה . ברציף הקםנםן של מלון "דניאל / " יורדים אל סירת הסקסי . יאן מסלפן למאוריציו קטלן כשדה התעופה ... "הכל בסדר , " מחכים שנגיע ( אחרי הכולזו סימה פרסית , ( והחן האיטלקי שוב כובש כסערה . כמה טוב להתעכב באיטליה . כשדה התעופה מתחבקים ומתנשקים עם מאוריציו קטלן והוא מגיש לנו שי את הקטלוג-ספר "הוליווד . " הארלד זימן מחויך ונינוח אומר : "שתו קפה ונצא לדרך ... " כמה אלגנטי . אין גבול להכרת התודה על קפה קורטו של בוקר . מאה ועשרים מאורחי הכיאנלה בוונציה הוזמנו לרא 1 ת את אחת מיצירות האמנות המוצגת בפלרמו - עבודתו של מאוריציו קטלן , "הוליווד , " כולם סוכי-לכ לקראת המפגש עם האמן ועם האוצר , שמחים על עצם האפשרות לשוחח בנינוחות עם שני אלה בזמן המיסות , הנסיעות באוטובוס , הארוחות , והקוקט"לים . מבחינה קולינרית - הכל היה מושלם , החל במשקאות שכללו חלב קוקוס וחלב שקדים קר , עכור לדג החרב הענק והמעושן בדיוק במידה הנכונה והיין הלבן היבש מאד שקורר היטב , ועד לגלידות בטעם קפוצ"נו ולימונצ'לו שהוגשו עם הגיענו לאתר הפיסול של קטלן . שם , על הר הזבל " כלו לאמפו" ( המזבלה של פלרמו ) נישאו בגאווה אותיות המילה HOLLYWOOD לגובה 23 מטרים והתפרשו על-פני 1 70 מטרים . בעודנו מהלכים יחד עם קטלן במורדות המבנה הט 1 פוגרפי ויורדים אל רגלי הר הזבל לצפות משם כפסל-סמל מזווית אחרת , שני הליקופטרים חגים מעל לראשינו . הם מצלמים את תהליך ההתקהלות ומלווים אותנו במסענו . הפכנו להיות חלק מתועד מעבודתו של קטלן בפלרמו . הקהל שהתאסף , כמו זרם מאמינים גורף , יצר מהלך נדידה של תהלוכה דתית משהו , כדרכה לראות את הסמל-פסל "הוליווד" שהוצב כראש ההר . אי אפשר היה להימנע מן ההשוואה לפסלים של מריה הקדושה או ישו המוצבים תדיר בראשו של הר או נישאים כראש תהלוכה . כל המעמד הזה אצר בחובו כוח ועוצמה , ומעבר לתחושה הדתית הייתה גם תחושה חילונית של "הפנינג . " חוויית ההתקהלות למטרה מסוימת שזמנה קצוב העצימה את תחושת הארעיות . אהבתי את רעיון הניידות של הפסל על ההר . התחברות של יצירה לצורות נוף מקומיות אינה נצחית , היא ארעית . היום היא כאן , ובעוד מספר חודשים , בנובמבר , 2001 תנדוד למקום אחר . זה היה יום חם , מרתק ומלא ריגושים . "סוב להיות מלך , " אומר מל כרוקם כסרט ! השנון "ההיסטוריה המטורפת של העולם . " התחושה הזו שהכל אפשרי תלווה אותנו במהלך אותו יום בסיציליה , ונם בחלומותינו כשנשוב כל אחד למלונו בוונציה . לעת ערב נניח את הקמלוג "הוליווד" שקיבלנו בבוקר לצד שאר הקטלוגים של הכיאנלה . וכעוד טעמי המרציפן נמסים בפינו וממתיקים את חיינו , נסקור את כוכבי הקולנוע של כל הזמנים , מהאמפר בוגארט ועד מרילין מונח , המצולמים בספר המרהיב הזה - "הוליווד : חלומות שאפשר לקנות בכסף 4-. " רחל םוקלזן , סתיו 2001
|
|