|
|
Page:9
לבינה . המ תמיד מאוד מודעים לכך ; הם יכולים , בגלל איזו עורמה או מוגות לב , להישאר רחוקים זה מזה . זה קל , החיים מפרידים ביניהם . וכשהם מפסיקים לגמרי לראות זה את זה , כשהעיר מכתיבה להם מסלולי חיים שאינם מאפשרים להם להיפגש , הם עשויים להיות מרוצים , אם הסיפוק לא היה גם הדרך שבה הבנת המילה הזאת נכפית עליהם . הם אינם מרוצים , אפוא , ודי בכך כדי להפוך הן את המרחק והן את השכחה לחסרי תועלת . יש רגע בחיי אדם - ולפיכך בחיי בני האדם - שבו הכל הושלם : הספרים נכתבו , העולם שקט , כולם נחים . צריך רק להודיע על כך . זה קל . אבל היות והמילה הנוספת הזאת עלולה להפר את האיזון - היכן נמצא את הכוח לומר אותה ? היכן נמצא עוד מקום עבורה ? - אין הוגים אותה , ועל כן המשימה אינה מושלמת . כותבים רק את אשר כתבתי עכשיו , ולבסוף , גם את זה אין כותבים . הוא זוכר את שיחתם : הוא הציב לו שאלות בארשת פנים עייפה ; הוא נראה קשוב , דיסקרטי , שווה נפש , הוא הבין מיד את הכל , זה היה גלוי , אבל היתה על פניו הבעה של חוסר סקרנות שהרחיקה את המילים , הבעה סתומה שאינה מביעה דבר . " ביקשתי ממך לבוא , " ... הוא מפסיק לרגע : "אתה זוכר כיצד התנהלו העניינים " ? בן שיחו חושב בתורו : "אני זוכר היטב - " . "אה , מה טוב . בעצם , לא הייתי בטוח שיזמתי בעצמי את השיחה הזאת - " . "אבל כיצד יכולתי לבוא אילולא כן - " ? "החברות היתה דואגת לשלוח אותך " . הוא מהרהר שוב : "כתבתי לך , לא כן - " ? "כמה וכמה פעמים - " . "ולא התקשרתי אליך בטלפון - " ? "בוודאי , פעמים רבות - " . "אני רואה שאתה חס עלי , אני מודה לך על כך . למען האמת , אין כאן כל חידוש ; העייפות אינה גדולה יותר ; היא פשוט קיבלה תפנית אחרת - " . "יש לה פנים רבות , כמדומני שאנו מכירים את כולם . היא גורמת לנו לחיות - " . "היא גורמת לנו לדבר . הייתי רוצה לדייק ולומר מתי זה אירע , אם אחד האפיונים של הדבר לא היה מקשה על הדיוק . אינני יכול להימנע מלחשוב על כך " . - "ובכן , נצטרך לחשוב על כך ביחד . זה משהו שקרה לך - " ? "אמרתי זאת " ? והוא מיד מוסיף , בהחלטיות כמעט מרגשת , שנדמה שהיא חורגת ממקורות החיות שלו : "לא משהו שבאמת קרה " . הוא מוסיף ומיד מסתייג ואומר , "לא משהו שקרה לי - " . "אם כן , אין כאן משהו חמור , בעיני - " .
|
|