|
|
Page:9
הבדידות המהותית דומה שאנו לומדים משהו על האמנות , כאשר אנו חווים את מה שהמלה "בדידות" מבקשת לציין . המלה הזאת סולפה מאוד . אף על פי כן , מה פירוש "להיות לבד ? " מתי אנחנו לבד ? הצבת השאלה הזאת אינה צריכה רק להוליכנו לסברות פתטיות . הבדידות השוררת בעולם היא פצע שאין להרחיב עליו כאן את הדיבור . איננו מתכוונים גם לבדידותו של האמן , זו שנהוג לומר שהיא הכרחית בשבילו לעסוק באמנותו . כאשר רילקה כותב לרוזנת זולמס לאובאך 3 ) [ Solms-Laubach ] באוגוסט : ( 1907 "זה שבועות , להוציא שתי הפרעות קצרות , לא השמעתי ולו מלה אחת ; סופסוף ננעלת הבדידות שלי ואני שרוי בעבודה כגרעין בפרי , " הבדידות שעליה הוא מדבר אינה בדידות בעצם מהותה : היא התכנסות . בדידות היצירה בדידות היצירה - יצירת האמנות , היצירה הספרותית - מגלה לנו בדידות מהותית יותר . היא אינה עולה בקנה אחד עם הבידוד הנינוח של האינדיווידואליזם , אין לה דבר וחצי דבר עם החיפוש אחר שוני ; העובדה שביסוד הכתיבה ניצבת עמידה תקיפה במשימה המשתרעת על פני מהלכו הנשלט של היום אינה מפיגה אותה . מי שכותב יצירה מורחק הצדה , מי שכתב אותה מסולק . מי שמסולק , יתר על כן , אינו יודע זאת . אי הידיעה הזאת שומרת עליו , מסיחה את דעתו , מפני שהיא מאפשרת לו להחזיק מעמד . הסופר לעולם אינו יודע אם היצירה נשלמה . מה שסיים בספר אחד , הוא שב ומתחיל או הורס בספר אחר . ולרי , החוגג ביצירה את סגולת האינסוף , עודנו רואה רק את צדה הפשוט ביותר : אם היצירה היא אינסופית , פירושו של דבר ( בעבורו ) שהאמן , אף שאינו מסוגל לסיימה , מסוגל עם זאת להפוך אותה למקום תחום של עמל ללא סוף שאי השלמתו מפתחת את שליטת הרוח , מבטאת שליטה זאת , מבטאת אותה על ידי פיתוחה ככוח . ברגע מסוים , הנסיבות , כלומר ההיסטוריה , בדמותם של המו"ל , הצרכים הכספיים , המטלות החברתיות , מכריזים על הסוף החסר הזה , והאמן , שהשתחרר על ידי פיתרון של אילק גרידא , ממשיך את הבלתי גמור במקום אחר .
|
|